אבא קפץ על איילה ונתן לה ביס בצוואר. עוד הספקתי לשמוע אותה
צועקת "לא! תפסיק!" לפני שכולה התמלאה בדם. הוא גרר אותה עם
השיניים עד לחדר שלו ושל אימא, ואני התחלתי קצת להצטער על זה
שהיא באה לשתות אצלנו.
היום ההורים לקחו אותי למסעדה חדשה באזור - אבא הבטיח שהוא לא
יאכל הפעם אף אחד. ניסיתי לשאול אותו לגבי איילה ומה אנחנו
אמורים לעשות אתה, אבל הוא רק אמר שהכול יסתדר בסוף ואימא
סיננה משהו על זה שאם לא אהיה בשקט, הם יאכלו גם אותי. זה
מפחיד אותי, מאז שראיתי מה קרה לאיילה אני כבר באמת לא יודע מה
ההורים שלי עלולים לעשות. אני כבר לא מכיר אותם יותר.
צביקה חיכה לנו כבר בשולחן, שהיו מונחים עליו התפריטים וכל
מיני רטבים אדומים וצהובים. לא ממש הבנתי למה הם שימשו אז
שאלתי, אבל אבא הסביר ש"אנחנו לא צריכים אותם אצלנו" אז לא
התעקשתי. המסעדה עוצבה ממש כמו טירה מימי הביניים, רק שהיו בה
טלוויזיות ורמקולים ענקיים ומלצריות עם ציצים יפהפיים - פשוט
לאכול אותן. אבא וצביקה התחילו מיד לקשקש על הבורסה, המלחמה עם
סוריה וכל מיני דברים אחרים שלא ממש מעניינים. אימא הסתכלה על
התפריט בהבעה מרוכזת ולא יכולתי לקבוע אם היא מנסה לבחור מנה
או מתאמצת לא להירדם.
צביקה התחיל לשאול אותי שאלות מעצבנות על התיכון ואיך הולך לי
עם הבנות. אני אומר שאלות מעצבנות כי אני תמיד מרגיש כמו ילד
קטן כשמתעניינים בי בצורה כזו, כאילו שלמישהו באמת אכפת אם
המורה לטבע מלמדת או סתם מתלוננת על המצב של העולים מחבר העמים
בשיעורים שלה. ואני יודע שלאף אחד לא אכפת - לא מהמורה לטבע,
לא מהעולים מחבר העמים ולא מהלימודים שלי, אבל צביקה חייב לשחק
אותה כאילו זה הדבר שהכי מעניין אותו כרגע בעולם. פתאום
קיוויתי שאבא יקפוץ עליו וייתן לו איזה ביס, יטלטל אותו ככה
באוויר, באמצע המסעדה מול כולם.
בטלוויזיה התחילו לצעוק משהו על הכוכבים הנולדים החדשים, ואני
לא הקשבתי כי אני שונא לשמוע עליהם. ואז אימא התחילה להגיד
דברים רעים על המשתמטים ואבא ניסה לתת קונטרה ואמר שלדעתו סתם
עושים עליהם עליהום. צביקה ממש התעצבן והתחיל לדבר במילים
גבוהות כמו "מוסר" ו"אחריות קולקטיבית" ואמר משהו על זה
שברגעים כאלו כולם צריכים לתרום עבור המדינה. התקרבתי לאימא
ושאלתי אותה בשקט מה זה מדינה, אבל היא רק היסתה אותי והטיחה
בי מבט מאיים. פחדתי שיאכלו אותי. שתקתי.
אבא קפץ על צבי ובביס אחד תלש לו את כל הכתף. צרחתי הכי חזק
שיכולתי, הוא הבטיח שלא יאכל אף אחד ושיקר לבן שלו בפנים.
ראיתי איך צבי גורר את עצמו על הרצפה, חלוש ושותת דם, בזמן
שאבא ואימא תולשים ממנו חתיכות בשר, והזנבות של שניהם מתנופפים
באוויר. היו הרבה אנשים במסעדה, ואף אחד אפילו לא ניסה לעזור
לו. התביישתי בכולם, באבא ואימא, בעצמי - אז פשוט הלכתי משם
וחשבתי כמה נורא כאן. לפני שדלת הכניסה נסגרה מאחוריי כבר
שיניתי את דעתי, הסתכלתי אחורה וראיתי רק את קצה הזנב של אבא,
ועוד הספקתי לשמוע את צבי צועק ש"טוב למות בעד ארצנו". או
לפחות ככה זה נשמע מבעד לאופוריה. |
