אילו רק יכולתי לעזוב,
לשכוח ממך,
להתעלם מהכל ולברוח
לשקט ההוא שאני צריכה...
אך החיים לא נתנו לי את הכוח,
לשכוח אותך.
לא עכשיו.

אילו רק יכולתי לעזוב,
ולא רק להבין,
אלא גם לא להרגיש יותר,
את הרגש המיותר ההוא שמייאש אותי -
הרגש ההוא כלפייך.
אבל החיים לא נתנו לי את הכוח,
לחתוך את הרגש.
לא עכשיו.

אילו רק יכולתי לעזוב,
לסגור מעגל,
לטרוק את הדלת ההיא מאחוריי,
לנשום לרווחה,
ולבכות. לבכות על מה שלא יהיה.
אבל החיים לא נתנו לי את הכוח,
לנשום לרווחה.
לעולם לא.

אילו רק יכולתי לעזוב,
להמשיך הלאה
לנהל חיים בלי שתפריע לי
בלי שתפריע דווקא ברגעים האלו
הטובים.
אבל החיים לא נתנו לי את הכוח,
לנהל את חיי בלעדיך.
לא עכשיו.

אילו רק יכולתי לעזוב
כי ממילא אתה בורח ממני
אולם ראשי מלא בהזיות מטורפות
הזיות מתוקות עד שאתעורר
ואטעם את טעמה המר של האמת.
אבל החיים לא נתנו לי את הכוח,
לעזוב כך,
ולצאת ללא הטעם המר.
וזה תמיד היה כך.

אילו רק יכולתי לעזוב
להפסיק להיות כל כך תלותית,
כל כך, אני.
אבל החיים לא נתנו לי את הכוח,
להפסיק להיות כל כך אני.
לא עכשיו.

אילו רק יכולתי לעזוב
ולהפסיק לחשוב
ואפילו לרגע, רק לרגע,
לחשוב על מישהו אחר.
אבל החיים לא נתנו לי את הכוח,
לעבור כך במהירות הלאה.
לא במקרה הזה.

אבל ידעת שאהבתי אותך,
ובכל זאת שכחת ממני
וזו לא אשמתך,
לא היה לנו סיכוי מלכתחילה
זו רק אני שהוזה לי
ומאשימה, את מי לא?
רק שהאשמה לא תיפול שוב עליי.
הרי אתה כל כך טוב,
יותר מדי טוב בשביל להיות אמיתי,
או איתי.