מראה, במה בעצם אני צופה?
אני רואה הרגשה, היא אמתית
הרקע נעלם וההתמקדות נותרת בדמות
כל העולם סובב סביבה
הכול מוקדש רק לה
כולם מסתכלים, בוחנים, מפרקים לגורמים
מתבוננים, חוקרים ולומדים
מכירים
מחברים את החלקים בחזרה

הכול מרגיש מוזר
לא הכול נמצא במקום
משהו מרגיש שם ריק באמצע
קצת קר, חשוך
זוהי מנהרה, קצת חשוך בפנים
יש כמה פנסים מהבהבים, כמה נורות שרופות
אני פוקחת עיניים ומגלה שאיבדתי את הדרך
מימיני הקיר חלק ונעים למגע כאבן מלוטשת
משמאלי הקיר עשוי גבשושיות רבות ובו חריצים וסדקים המשננים
אותו
דקירה
כוח פתאומי דוחף אותי פנימה
המסע ממשיך
התשישות גוברת אבל אין אפשרות לעצור
חייבת להמשיך

מנסה להיאחז בקיר ונשרטת
נלחצת אל הקיר השני ומחליקה
אני שוב מאבדת אחיזה ונופלת
תשושה מכדי להמשיך
אי שם נשלחת יד לעברי, מלטפת
תומכת ומסייעת ומסתלקת בשובי לעמוד

שוב איבדתי את דרכי
אני לבד
אני רצה כבטירוף חושים
היכן אותה יד?
הכיצד אמצע הדרך?
אני זועקת, קוראת בקול שאינו נשמע

הם ממשיכים להסתכל מבחוץ
סיימו לפרק ולהרכיב,
איבדו עניין
התפוגגו ואינם
מביטה במראה, רואה רקע, מחפשת את הדמות שהייתה אי שם
ההרגשה נותרה
הדמות נעלמה