[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמיליה בנימין
/
בלון נפוח

והסתיים עוד דף, גם יעברו עוד רבים, שהליצן "בלון נפוח" יעביר.
הוא זה שיושב בכס שמיים, מעל כיפת מרומים ומשחק עם הדפים.
לעיתים בטנו עולה ויורדת בגילגול צחוק עדין, לעיתים הוא צורח
ירא כשעיוות במסכתו, והיו זמנים בהם הוא נאנח ומאפו האדום יצאה
אש יוקדת. ובלון נפוח פוער עיניים כל פעם בהתחדשות מתקתקה,
מופתע מהדמות הראשית בסיפורו, מהאומץ, מהפחדנות מהחלטות
חופזות, ובעיקר מהרצינות העדינה במבטה, והיא מפתיעה.

בפניו של הליצן דמעה תמידית, בצדודית עינו, היא לא הייתה שם
מעולם, בניגוד לכפפות הכחולות שעל ידיו, שמאז שהחל בקריאה
ואפילו לפני אם רק היה זוכר עוד כשכתב את התקציר, כבר לבש
אותן. אבל הדמעה נחרטה באותו היום, בשעת צהריים. לאחר שאכל
ארוחת בוקר, ביצע כמה פעלוליי כדור, וצחק צחוק גדול כבן
חצי-שעה. הוא פנה אל הספר, הכסא היה נוח מתמיד, קפה הונח על
השולחן הכבד, והעננים עליהם נשענו רגליו היו חמימים ומפנקים.
היום ציפורי המתכת הענקיות, לא עפו והפריעו את מנוחתו. הוא
יכול לקרוא בשקיקה, 'אולי בפרק זה היא תתאהב', שאל את עצמו
בהתרגשות, אבל בלון נפוח היה יצור אופטימי, שהדבר היחיד שהיה
יותר ורוד מעיניו הוא המקטורן שעל גופו.
היום, היה יום של שינוי.

הוא החל בקריאה, הגיבורה שלו בים, עיניו פנו אל השמש, אכן יום
לים, לחש ומיד המשיך. הגלים לא היו שקטים במיוחד, גם לא
קוצפים, 'יום של ים'. השמיים מחייכים בבהירות, והרוח רגועה.
הגיבורה הראשית הגיעה אל החוף עם הוריה, לאחר אריזה ממושכת של
אבטיח, מלון, פיתות עם שוקולד ושתיה קרה. כמה ריבים על אבא שלא
עוזר, אמא שתמיד כועסת, אחים שמתווכחים על מי ייסחב את הצידנית
וכמובן דרך עסוקה בתגביר ותנמיך את הרדיו. אבל למרות הכל הם
הגיעו, והגיבורה הייתה מאושרת. כשנשבעה שלעולם תאהב את הים,
הוא נשבע איתה מחייך בסיפוק , מנשק שתי אצבעות.  לאחר משחק קצר
בחול, החלה רצה וקופצת על הגלים. לפתע, בלי שום אזהרה מוקדמת,
נפלה אל המים, בלון נפוח קם מזועזע, ומתח יד לנסות לחלצה, אבל
היא מיד התרוממה. לאחר שני שיעולים קלים, נעמדה על רגליה,
וכמובן המשיכה לרוץ. הוא נרגע וחייך, 'גיבורה שלו'.

לאחר מכן הגיע אביה, הוא הצטרף אל ההשתובבות. מלווה במבטים של
אמא המשגיחה עליהם, ועל אחיותיה שנכנסו עמוק מן הרגיל. היושב
בשמים קינא בהם, עשה הפסקה, שתה מעט מן הקפה החמים ובפרצוף
חמוץ העביר עוד דף. אביה התעייף וחזר לחברה הבוגרת תחת
השמשייה, משאיר את בתו על החוף עסוקה בבניית ארמון טיפות בוץ,
הנשטף מדיי פעם. הליצן המאוהב ברך את ארמונה, והיא חייכה אליו,
כשהמים הפסיקו לקחת אותו. "תמיד מרגשת", אמר לעצמו, היא לא
הייתה יפה יותר מכל הדמויות הקודמות, גם לא טובה יותר, אבל היה
ביניהם משהו משותף, היא הרגישה אותו, כנראה היה זה כי שניהם
חיו בשמיים.

עוד לגימה מהקפה המתקרר. הגיבורה שבה אל משפחתה כשהרעב תקף
אותה, לקחה פרוסת אבטיח, ונגסה בזללנות, מיץ אדמדם טיפטף על
בגד הים שעל גופה, היא הביטה בו ומיד החלה מדמיינת את הדבורים
העוקצניות נמשכות למתיקות. בצעדים מהירים הלכה אל המים. אחר
מספר שניות היא נעצרה בחדות, משהו לכד את מבטה, פניה נפלו מרגע
לרגע, בלון נפוח המתוח, קפא גם הוא, נשימתו כבדה וחזהו העולה
ויורד בפראות, פרם כפתור גדול מחולצתו. הכפתור נפל על הענן תחת
רגליו, הוא הביט בו שניות אחדות וחזר במהירות אל הספר.
גיבורונת הביטה בילדה קטנה יושבת במים, היא לא שיחקה עם הגלים,
לא בנתה ארמונות בחול, לא קראה לאביה, פשוט ישבה במין עצבות
מוזרה שכזו. מיד עלה בה סיפור אגדה, סיפור על ילדה עזובה,
יתומה, שאין לה אחים איתם ניתן להשתולל, ולא ארמונות שלא
נשטפים, ילדה שחיה בים המחשיך והופך לתהום, ילדה שלבד. ותמיד
יהיה לה קשה הלבד בילדה, הלבד בראשה. והיא רוצה לעזור לה.
היא תיקח אותה איתם והם יחיו יחד, ויגיעו לכאן כל שבת, ויחזרו
הביתה, וביחד הם יאכלו אבטיח ומלון, הרי היא רעבה ואין לה אמא
שתכין ארוחת צהריים. וכך היא נזכרת באבטיח, לא בדבורים
העוקצניות, בחתיכה שנותרה במיוחד בשביל המסכנה הזו, רגליה אצות
אליו, היא מגיעה אל הצידנית חוטפת אותו, וממהרת לחזור, משאירה
מאחוריה אמא בפאניקה ואבא שקורא בשמה. אך הילדה לא הייתה שם.
ברגע נפרצים כל הסכרים, וגיבורונת בוכה, כעת אף אדם לא יעזור
לה, היא תשאר לבד לעולמים.                      
וכאבה בלתי נסבל. אהובה סוגר את הספר במכה ונופל על הענן, מחבק
את הכרך. ספל הקפה צנח מטה, אל האדמה. הוא אחז בלבד שלה, שלהם,
כשצרח, בוכה בבכי פראי, מתאמץ ללדת דמעה יחידה, על ילדה שלא
הייתה שם. אבל הדמעה הייתה ותחרט לעולם.
בשתי עיניים, של גיבורונת, ושל ליצן בשם "בלון נפוח".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אף פעם לא הבנתי
כדורגל.

שייתנו לכל אחד
כדור ושיפסיקו
לריב!


אד המתאבד מפנה
מקום לספורט
האמיתי היחידי -
כדורגל סרטנים


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/9/07 19:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמיליה בנימין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה