כשהלכתי בפעם הראשונה מהבית עם שלושה תיקים גדולים וגם הקטן
המשובץ ראיתי שאמא בכתה כשיצאתי ואפילו אבא דמע, אז גם לי יצא
הנוזל המלוח הזה מהעיניים.
אף פעם לא ראיתי כלכך הרבה עצים בנסיעה וכביש אחד ארוך עם
שלושה נתיבים ובלי רמזורים. ממש שמחתי שלא אני נוהגת, אלא איש
חביב עם עיניים טובות וחולצה כחולה.

בדירה החדשה יש לי רק שני מדפים בארון ואחד במקרר. הטלויזיה
קטנה ובכל פעם שאני זזה קצת היא מראה ערוץ אחר, אבל כל עוד
זיווה, המתולתלת עם העיניים הבורקות והסיפורים הבלתי פוסקים
נמצאת ברדיוס של יותר ממטר ממני אני שקטה.

בבית הספר החדש יש רק בנים ואני צריכה לעזור להם. אבל איכשהו
יוצא שאני עוזרת יותר למורים, המזכירה אמרה שהם פשוט מנצלים
וש"ככה זה עם בנות שירות".
סיפרתי לבנים על ההופעות שהייתי בהם בחופש ועכשיו הם מתייחסים
אליי בכבוד ואומרים לכולם שאני מאגניבה.

תום היא חברה שלי. היא שמרה לי מיטה בדירה והכירה לי את שאר
הבנות ועכשיו אני והיא חברות טובות ומספרות דברים אישיים אחת
לשניה.
לתום יש שיער ארוך שחור, אודם על השפתיים וחיוך. וגם שרשרת
פנינים כמו שהיתה לי לפני שאיבדתי אותה בכנרת.
את תום כולן אוהבות אפילו שהיא עוברת על החוקים שיש בדירה, היא
מביאה את חבר שלה למרות שכתוב על הדלת שאסור להכניס לדירה בנים
ושתיה חריפה.
לחבר של תום קוראים תומר, היא אוהבת אותו ובטוחה שהיא והוא זה
לנצח כי עובדה שאפילו בשם הוא מכיל אותה.

אני ותומר התנשקנו.
הוא אמר שתום חושבת עליי דברים רעים, ובכלל הוא מעדיף אותי על
פניה כי אני יודעת להקשיב לו ותום כל הזמן רק מדברת, ואני
קוראת ניטשה ובוקובסקי ותום אוהבת פנאי פלוס.
תום עזבה את הדירה, בהתחלה היא קצת כעסה ואז היא אמרה שקשה לה
מחוץ לבית וגם בלי תומר.
ותומר רצה שנהיה חברים אבל אמרתי לו שאני אוהבת מישהו אחר.

עכשיו אני בחדר לבד, והבנות האחרות לא מדברות איתי חוץ מזיווה,
המתולתלת עם העיניים הבורקות.
אבל אני לא בוכה כי אמא באה לבקר אותי מידי פעם, ויש לי
טלויזיה גדולה עם DVD והמון ערוצים.
ואם לפעמים אני מרגישה בדידות אני מכניסה לדירה בנים ושתיה
חריפה, ולא אכפת לי שאסור.

לא אכפת לי כבר מכלום בעצם.