[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איריס אש
/
הקימורים הראשונים

יום אחד דברים התחילו להשתנות. להשתנות מוזר ביותר. 12 שנים
הסתובבתי כמו מר קו ביקום. בלי קימורים, בלי פינות רכות. גב
וחזה בתאום מושלם של שטיחות. שפשופים על ברכיים גרומות מכל
משחקי הגולות וסתם נפילות ממרוצים בהפסקות.

אחר צהריים ביום רגיל לחלוטין והעיניים נודדות מהספר לחלון
ומשם נוחתות על הרגליים שלי שנמתחות על השטיח בחדר. אלו לא
הרגליים שלי. אני נבהלת לרגע. משהו קרה. מה זה?!

בכל ירך הופיעה מין קשת כזו, כאילו נפיחות. או משהו. אני זוכרת
משידורי האולימפיאדה את הירכיים של מרימי המשקולות. גם שם יש
מין בליטות גדולות בירכיים. אלוהים. אני הופכת לגבר?

אני סוגרת את הספר ומסדירה נשימה. נשכבת על השטיח ונושמת עמוק.
מעבירה יד על הירכיים. זה לא מרגיש נורא. זה לא גבשושי וזה גם
לא קשה. הצורה דווקא נחמדה לי. אני מקווה שזו לא מחלה. מעבירה
יד בזריזות לכל האורך לבדוק אם עוד משהו השתנה. הכול מרגיש
תקין. אבל משהו מקנן בי. משהו קורה.

אני קופצת לדלת ונועלת בשקט. מורידה את מכנסי הספורט הקצרים,
גופייה ותחתונים עם חתולים כחולים. צוואר וכתפיים - תקין. חזה
ובטן - תקין. העיניים מושפלות מטה והדם קופא לי בורידים. אי שם
במקום שעד עכשיו היה הכי פחות מעניין בגוף שלי, צמחה לה שערה.
חומה. ארוכה ובודדה. זהו. עכשיו זה סופי. אני הופכת שעירה.
קופה. אפילו הדמעות קופאות בעיני.

מתלבשת. פותחת את הדלת. מחפשת בבית לראות איפה אמא. אמא רואה
אותי והצבע מחוויר על פניה. פושקעלה שלי! מה קרה??? את
חולה???
אני מתיישבת לידה ומתחפרת לה בבית השחי. אמא מרגישה לי את המצח
עם השפתיים ונרגעת. היא לא אומרת כלום. היא יודעת שלוקח לי זמן
להוציא מילים. היא מחזיקה אותי חזק ומזמזמת לי שיר קטן. אני
נרגעת.

אמא... אם אני אהיה בן או משהו אחר, את תאהבי אותי גם?

אמא פוערת זוג עיניים ירוקות ומחייכת. אני נעמדת מולה ומצביעה
על הירכיים שלי. אמא מנסה לבלוע את הצחוק ולא אומרת כלום. אני
מורידה את המכנסיים ומראה לה את ממצא ב'. אמא כבר לא עומדת בזה
והצחוק שלה עושה לי טוב. אמא לא צוחקת אם משהו רע קורה.

היא מנגבת את הדמעות. מנשקת אותי על הלחי. מורידה לי סטירה
בינונית על הלחי השנייה. מזל טוב פושקעלה, היא אומרת ומלטפת את
ההלם מפני. את הכי אישה. רוצה פרוסה עם שוקולד?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כמו שאמרה אמא:
אם אתה לא מכין
אוכל אני מורידה
לבובה שלך את
הפנים.



מר יאוש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/9/07 17:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איריס אש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה