ניצב היום
מול ההחלטה הקשה בחיי
לא מוצא מקום,
לשחרר בו את רגשותיי
אני נבהל פתאום,
לא יכול לקלוט את פחדיי
ומבין הכל,
אולי יותר מדי.

חשבתי תמיד רק על רצונותיכם
בחרתי לשאת על גבי את כל צרותיכם
אבל עכשיו כבר לא יכול להתמודד
אתם בכלל מבינים שהרגתם את הבן שלכם?!

אמרתם לי תמיד
אוי כמה שאני חכם
וגם הדגשתם שאני הכי מושלם
אבל באותו זמן לא הייתם מוכנים
לראות את הילד, שמסתתר בפנים.
ששוקע בים הציפיות שאתם יוצרים
ומרגיש כל כך קטן מול הבקשות שאתם מציבים,
הוא סגור בין 4 קירות מתפוררים
שכל מי שיעבור יחשוב שזה נעים
לחיות בווילה יפה בשכונה של עשירים
אבל בפנים היא כמו פצצה שורצת שדים.

חשבתי תמיד רק על רצונותיכם...

תקשיבו לי עכשיו בפעם הראשונה
הצרחה לא מורגשת כי לא תשנה אף מילה
את מה שעשיתם לי בנשמה.

אבל אני לא מוכן להיות יותר בובה
שרק שותקת ואתכם מבינה,
אני שובר את הדממה
ואולי מתחיל להבין
במי האשמה טמונה!

חשבתי תמיד רק על רצונותיכם
בחרתי לשאת על גבי את כל צרותיכם
אבל עכשיו כבר לא יכול להתמודד
אתם בכלל מבינים שהרגתם את הבן שלכם?!
אם תסתכלו תראו שהוא כבר לא נושם...

אתם הרגתם את הבן שלכם.