הכלבלב ישב לו במקום מבודד, בודד לו אי שם בתוך הפארק הגדול,
המלא בכלבים, מסוגים שונים ומשונים.
הוא ראה איך כל הכלבים האחרים היו בקבוצות.
הפקינזים עם הפודלים, הלברדורים עם המעורבים.
הזאבים עם הכלבים היותר תוקפניים.
הוא לא ידע איזה קבוצה להיות, הוא רק היה כלב אפור.
כלב אפור שונה ומוזנח, שחלה במחלת הנטישה.
כולם עזבו אותו ונטשו אותו. בגלל הבעלים שלו שנפטרו לו.
הוא כל יום רק יושב בצד, ורואה איך כל הכלבים בשכונה נהנים.
הוא לא יכל לסבול לראות את כולם, תמיד נהנים, נובחים משחקים
ומטיילים עם הבעלים שלהם.
הוא רצה שיהיה לו בעל שישמור עליו, ויטפל בו או לפחות שישחק
אתו כמו הכלבים האחרים.
אבל לא... הוא נשאר לבד, מתבודד ועצוב. לא היה לו אוכל, הוא רק
גנב אוכל מהשכנה שעברה.
הוא נכנס לביתה בלי ששמה לב לכך. והיא רק סילקה אותו בצעקות,
וליטפה כלב אחר. והוא כל כך קינא ורצה גם והוא נשאר לבד.
הוא מצא לו כלבה אחרת, בצבע לבן, זאבה יפייפיה. הוא היה רק סוג
לא ידוע, הוא היה מעורב ומוזנח. הוא היה בגודל בינוני, כמו כל
כלב. הוא ראה אותה וכל כך אהב אותה אהבה ממבט ראשון.
והוא לא יכל להיות אתה, כי הוא ריחם על עצמו, כי הוא חשב שהוא
סתם כלב אפור מוזנח והיא יפה כל כך, יפה ולבנה.
הרחמים העצמיים שיגעו אותו. בכל פעם שראה אותה, החל ליילל
ולנבוח לעברה, בכל פעם מחדש.
ונבח כי רצה ממנה תשומת לב, כי היא לא התייחסה אליו. בכל פעם
זה היה ככה, הוא היה חי כמו כלב רחוב שגנב נקניקים מהשכנה. ישן
ברחוב צר עם עיתונים. בכל לילה, באמצע הבוקר, עד שלשכנה כבר
נמאס מהיללות שלו ב-1 בלילה, והיא נתנה לו עוף כל פעם מחדש.
הוא מאוד התלהב, כי אף אחד לא התייחס אליו כמו שהיא התייחסה.
היא למדה להכיר אותו, לא כאל "סתם כלב מטונף ברחוב", אלא יותר
מזה כי יותר ריחמה עליו. היא ראתה אותו כולו מעופף, בגלל שלא
היה לו מים והיה כל כך חם. חמסין שרב תקף אותם בגלל שריחמה
עליו, ונתנה לו גם מים ואפילו טונה. הוא כל כך שמח, והחל להיות
יותר שמח ופחות מוזנח. בכל פעם היא נתנה לו עוד ועוד, ואפילו
ליטפה אותו ושיחקה אתו!
היא החלה יותר ויותר להתחבר אליו, והוא נהיה פחות נורא. בגלל
השינוי הרב, כל הכלבים האחרים שמו לב אליו בגלל שאזר ביטחון
והחל לנבוח רגיל ולא ליילל. כלבים זאבים, ואפילו פינצ'רים,
התקרבו אליו. יש לו חבר פקינז ואפילו ידידות לברדוריות. הוא
נהיה המקובל של הפארק! ובגלל זה הזאבה פתאום התייחסה אליו!
אחרי שהתעלמה, היא יותר התקרבה והייתה אתו. רק בגלל שהוא נהפך
אהוב ויותר עם כולם!
הוא כעס על כך, שהיא פתאום מתייחסת אליו כי כל הזמן הזה היא רק
הייתה מגעילה! אפילו זעמה עליו, ושרטה אותו פעם אחת. ובגלל
שנהיו לו חברים פינצ'רים ולברדורים, הוא כבר לא היה צריך אותה!
הייתה לו התחלה חדשה!
והשכנה אימצה אותו. השכנה הייתה אישה זקנה ובודדה, שאהבה להיות
אתו בכדי לא להיות לבד. היא הייתה אתו, בגלל שהיא הרגישה כמוהו
למרות שהוא היה רק כלב אפור מוזנח ואומלל. גם לה כל המשפחה
נפטרה. היא הוציאה עליו עצבים בגלל שהרגישה לבד. לפחות עכשיו
היה לה כלב אפור כמוהו.
הכלב האפור הלך לו עם השכנה הזקנה והבודדה, ונהנה אתה מטיול
ארוך ומתיש. פתאום הוא ראה כלב דלמטי גדול. הכלב החל לנבוח
עליו, לתקוף אותו. הכלב ההוא כל כך קינא בו, כי הוא חשב שהכלב
האפור הצליח בהכול - אבל הוא טעה.
גם עוד כלב זאב נבח עליו ותקף עליו. והאישה הזקנה והבודדה לא
ידעה מה לעשות, היא נתקפה חרדה. היא החלה לצרוח כי היא ראתה
איך הם מנערים לו את הפרווה, ומתחילים לתקוף אותו ללא סוף וללא
סוף. הם ממש החזיקו אותו בראש והחלו לנענע אותו לכל עבר, ללא
רחמים. שיניים כבדות היו להם, והם ממש נשכו אותו. ירד לו הרבה
הרבה דם, הוא ממש צווח וצווח והכלבים ללא רחמים שוב ושוב נשכו
אותו ללא סוף... אנשים שראו את המראה הזוועתי עזרו לו והעיפו
את הכלבים האלו למקום אחר, שלא יציקו לו יותר, הם ממש העיפו את
הכלבים האלו, הם סתם היו כלבים ששוטטו במקום. הם היו כלבי רחוב
שהיו שקועים בגן והבעלים שלהם לא התייחסו אליהם! הם יותר
הזניחו אותם! האישה הזקנה אמרה להם תודה בלב רחב. האנשים שעזרו
הם השכנים ממול. הם לקחו את הכלב לווטרינר, הוא טען שהוא קיבל
שטף דם בצלעות. בהחלט היה נורא.
הכלב האפור הזה, לפחות הדבר היחיד שעודד אותו היה שהזקנה
התייחסה אליו יותר. היא החלה לטפל בו, ושטפה אותו, ניקתה לו את
הדימום. התייחסה אליו אפילו כאל הבן שלה! עבר הזמן, והוא
התעודד. כל הזמן הזה הוא חשב לעצמו כמה החיים נוראים, כמה הוא
שנא את העולם, וכמה שהכלבים האחרים לא התייחסו אליו. והוא
הרגיש עצוב בגלל זה.
הם בהחלט היו מגעילים. כל הפקינזים האלו שעברו לידיו היו
סנובים. הם התעופפו להם בקבוצות ונגררו אחרי הבעלים שלהם
וחברים של בעלים שלהם שגם להם יש פקינזים. הוא הרגיש מוזר
ועצוב. הוא אפור והם עם פקינזים מדהימים לבנים, חומים ואפילו
מעורבבים עם חום ואפור! והוא הרגיש שהוא היה סתם כלב אפור
מעורב מסוג לא ידוע בגודל בינוני.
הוא זה שקינא בכולם, ואחרים גם קינאו בו. הם קינאו בכלב האפור,
כי הם חשבו שיש לו הכול רק בגלל שהואו מסתובב עם אישה זקנה
שמטפלת בו היטב.
הכלב הדלמטי קינא בו, בגלל שהכלב הדלמטי היה כלב רחוב מוזנח,
והכלב האפור היה עם אישה זקנה שעזרה לו.
והיו לכלב האפור המוזר חברים, אבל הוא סתם ריחם על עצמו! הוא
סתם ריחם על עצמו, בגלל שהוא חשב שהוא שונה.
היו לו כמה חברים פה ושם... הזאבה, הפינצ'רים... והכי חשוב הוא
מצא לברדור אחד שתמיד חבר טוב שלו שמשחק אתו!