מהמחשבות שלי לא ייצא כבר סיפור אהבה, זה לא משנה עד כמה אני
רוצה.
מהעט הזה ועל אותו הדף, רק הסוף, רק הסוף נכתב. והוא זורם ממני
והלאה, ותופס לו מקום וממשות משלו, כי הוא רע ועצוב, כמו שרק
סוף כזה יכול להיות. אין בו דבר מלבד חלל ושתיקות, אין בו
מילים, אין בו כמעט מחשבות. רק מעין מלנכולייה וריח מוזר,
ומוות באוויר -
מלבד זה, שום דבר.
סוף הוא לא תמיד התחלה של משהו אחר, מה נותר?
במילים אף אחד לא יכביד.
סיפור מפואר, סיפור מקסים.
אבל הוא לא נכתב מעולם, כי פשוט לא יכולתי, לחוות במילים את
אותן חוויות של יופי, וכך איש לא יידע, ולא ידעת אתה, ואני כבר
שכחתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.