"מאי, אני אוהב אותך".
"אני יודעת".
"את לא אוהבת אותי גם?" הוא שואל ומשעין את הראש שלו עליי.
"כן, אבל רק קצת" אני אוספת אותו אליי. אני אוהבת אותו מאוד
וכבר שבועיים שלמים שהוא שלי באופן רשמי. את עמית הכרתי בשנה
שעברה כשהגעתי לתיכון, לפני כן שנינו למדנו בחטיבות ביניים
שונות. במהלך כיתה י' התיידדנו בשיעורי כימיה, ואפילו יצא לנו
להיות שותפים במעבדה איזה פעמיים, אבל למרות שהוא חתיך
וכדורסלן בנבחרת בית ספר, אני הייתי אז עם מאור וזה לא שינה לי
במיוחד. בסביבות פורים אני ומאור נפרדנו אחרי שנה וחודשיים
ביחד, וקצת אחר כך עמית נזרק על ידי דנה אחרי שהם היו ביחד
חודש.
העניינים התחילו להיות רציניים בינינו רק במסיבה שהייתה בחופשת
פסח. רקדנו ביחד, דיברנו המון, אבל אחרי זה לא הייתי בטוחה
שהוא מה שאני רוצה בעיקר בגלל מה שדנה סיפרה לי עליו.
"תראי, הוא חתיך וגברי, ונכון שהוא נראה זיין-על אבל הוא ממש
ההפך" היא אמרה לי תוך כדי מריחת גלוס בשירותים של בית הספר.
"למה את מתכוונת?" הושטתי לה עיפרון עיניים מהתיק שלי.
"תודה. איך אני אגיד את זה... " היא בחנה את השפתיים שלה
במראה. הן היו יפות, שפתיים של מוצצת. "הוא רוצה להישאר בתול
עד לחתונה. אני אפילו הייתי הנשיקה הראשונה שלו".
" את רצינית?" באמת שהוא לא נראה כזה.
"לצערי הרב כן. הייתי בטוחה שהוא מנוסה או משהו, אבל ברגע
שנישקתי אותו הוא אמר לי שזאת הייתה הפעם הראשונה שלו..."
עכשיו היא בחנה את העיניים שלה,בצבע חום רגיל.
"לא רואים את זה עליו.. ואיך את יודעת על העניין עם הסקס?"
לקחתי את העיפרון עיניים ממנה והתחלתי לאפר את העיניים הירוקות
שלי.
"כי את יודעת... נפגשנו ערב אחד וניסיתי לחמם קצת את העניינים,
ופתאום הוא אמר לי שאנחנו צעירים מדי בשביל זה, ושהוא מעדיף
לחכות. אז שאלתי למה הוא מתכוון והוא אמר שהוא רוצה להיות בתול
עד לחתונה" היא סיימה עם האיפור והסתכלה עליי עכשיו.
"ובגלל זה זרקת אותו?" הסתכלתי עליה  דרך המראה.
"ממש לא... הוא נראה גבר לעניין והכל אבל הוא ילד קטן ונאיבי.
הוא מתווכח על  שטויות והוא קנאי, ואין לי עצבים לדברים כאלה.
וחוץ מזה יש לו את ה-3 ידידות פרחות הסתומות האלה שכל זמן
תחקרו אותי..."
"וואו... בחיים לא ציפיתי על מישהו כמוהו" יצאנו מהשירותים סוף
סוף.
"את יודעת, ראיתי איך שהתקרבתם בזמן האחרון בשיעורי כימיה,
ובכלל במסיבה. את רוצה אותו?"
"אני לא בטוחה.זה יפריע לך אם כן?" שאלתי, מקווה שהיא תגיד
שכן, כדי שיהיה לי תירוץ להדחיק אותו.
"למה שזה יפריע לי?" היא שאלה בפליאה.
"את יודעת עניין כזה של חברות שלא יוצאות עם האקסים של החברות
שלהן".
"אהה, ממש לא! אני אשמח אם תהיו ביחד, רק תתחשבי במה שאמרתי.
אני הולכת לביולוגיה, ביי בינתיים" היא נכנסה לכיתת ביולוגיה
ואני המשכתי לעבר מעבדת פיזיקה. מעניין אם היא באמת תשמח אם
נהיה ביחד, או שהיא פשוט לא רואה בי מספיק חברה בשביל למנוע את
זה ממני.

שבוע אחרי אותה פגישה עמית התקשר אליי. הוא אמר לי שהוא מתחת
לבית שלי ושאל אם אני יכולה לרדת. כשירדתי למטה הוא אמר לי
שהוא אוהב אותי. ואני אמרתי גם. ועכשיו הגענו למצב הזה.
אני מנשקת אותו, ומכניסה ידיים מתחת לחולצה שלו. בהתחלה הוא לא
מתנגד, אבל ברגע שהוא רואה שאני יורדת טיפה יותר למטה הוא עוצר
אותי.
"מאי... עדיין לא, אני עוד לא מוכן, דיברנו על זה" הוא מהסס
ולוקח את כפות הידיים שלי בידיו.
"בסדר, סליחה" אני מנשקת אותו נשיקה קטנה על השפתיים. בחיי
שהוא נראה לי כמו הבחור הכי הומו בעולם, ואני לא מאמינה שהוא
באמת רוצה לחכות עד לחתונה, מה שהוא טרח להבהיר לי כבר בפגישה
השנייה שלנו. אנחנו חוזרים להתכרבל אחד בתוך השנייה. נעים לנו
ככה, אבל אני מכירה הרבה דרכים אחרות כדי שיהיה לנו נעים יותר.
אחרי חצי שעה הוא הולך הביתה כדי ללמוד למבחן באנגלית מחר.
הפלאפון שלי מצלצל ואני רואה שעל הצג כתוב 'מאור'. שילך לעזאזל
אני איתו סיימתי.
אחרי חודשיים ביחד עמית נגע לי סוף סוף בחזה. הוא אפילו לא
הוריד לי את החולצה, או את החזייה מתחתיה. הוא ישב מולי ופשוט
נגע. אחרי כמה ליטופים ומעיכות זה הפסיק לעניין אותו, והוא
הציע שנשחק בפלייסטיישן במשחק החדש שהוא קנה. לפעמים הרגשתי
כאילו אני יותר חבר שלו מאשר חברה.
עם מאור חזרתי לדבר לפני חודש. הוא התקשר אלי כל יום עד שבסוף
החלטתי לענות לו והוא אמר שהוא מתגעגע ועדיין אוהב, ושהוא רוצה
לחזור להיות בקשר, אפילו אם רק ידידים. הסכמתי, כי הוא היה
האהבה הראשונה שלי, והוא גר בעיר אחרת אז כמה ידידים כבר נוכל
להיות. כשיצאתי אותו יום מהבית של עמית התקשרתי אליו.
"היי מאור, מה קורה?" שאלתי די בהתרגשות. פתאום התחשק לי
שנפגש.
"הכל מעולה. מה שלומך מאיל'ה?" ככה הוא נהג לקרוא לי. זה תמיד
היה ממיס אותי.
"אני לא יודע. הייתי עכשיו אצל עמית, בדיוק יצאתי ממנו".
"הו, היית אצל הפריזר שאת קוראת לו חבר... ואיך היה? הוא כבר
החזיק איתך ידיים?" הוא אמר בטון ציני. ערב אחד סיפרתי לו הכל
על עמית, וכיניתי אותו פריזר, ומאז ככה הוא מוזכר בשיחות
בינינו.
"הוא נגע לי בחזה..." שתיקה על הקו "ואחרי כמה דקות הוא הציע
לי לשחק איתו בפלייסטיישן".
"תגידי לי, מה את מוצאת באידיוט האימפוטנט הזה?" הוא שאל במין
תערובת של כעס וקנאה.
"הוא לא אידיוט ואימפוטנט, ואני אוהבת אותו" אהבתי שמאור עדיין
מקנא לי.
"הוא בן 17 ורק עכשיו הוא נגע למישהי בחזה בפעם הראשונה. ועוד
יש לך חזה מדהים, אני הייתי שם כבר" הוא צחק.
"זה לא משנה לי". התגעגעתי פתאום לימים עם מאור.
"תבואי אלי" הוא נשף אל הטלפון.
"אתה רציני?" צמרמורת עברה לי בגוף.
"כן, תבואי כבר מחר. אני חייב לראות אותך, אני מבטיח שלא יקרה
כלום." הוא נשמע טיפה נואש.
"אני אבוא". אין לי מושג למה הסכמתי, באמת שלא.
"באמת? מעולה! אז נפגש מחר. ביי יקירתי" הוא אמר וניתק. אני לא
מאמינה שאני עושה את זה.

יום למחרת נסעתי אליו ברכבת ישר אחרי בית ספר. לעמית אמרתי
שאני נוסעת לבקר את בת דודה שלי בחיפה, להורים אמרתי שאני אצל
חברה עד הלילה. שיקרתי. לא יכולתי להגיד, לא להוריי ולא לעמית
שאני נוסעת למאור שוב. לא אחרי הפרידה שהשאירה אותי מרוסקת.
הוא נפרד ממני פתאום סתם. הוא אמר שקשה לו עם המרחק, ושהוא
רוצה בשבילו משהו יותר קרוב, וששנה וחודשיים נשבר לו הלב כשהוא
רואה אותי לא יותר מפעמיים בשבוע.
במהלך הנסיעה ברכבת עלתה בי אותה התרגשות מפעם כשהייתי נוסעת
אליו. סוג של צמרמורת והתרגשות בין הרגליים. לא שכבתי איתו,
אבל היינו קרובים ועשינו הרבה דברים אחרים. זה לא סימן טוב,
אני חושבת לעצמי. אבל יש בי כל כך הרבה התרגשות שאני כבר לא
יכולה לחכות.
הוא מחכה לי בתחנת הרכבת ואוסף אותי אליו בחיבוק כמו פעם. הוא
הוציא רישיון מאז שנפרדנו, ואנחנו נוסעים אליו הביתה במזדה
שההורים שלו קנו לו. במהלך הנסיעה אנחנו שומעים דיסק של אואזיס
ששמתי.
"תמיד הפתעת אותי עם הטעם המוזיקלי שלך" הוא זורק פתאום, אחרי
שהחלפתי לדיסק של רדיוהד.
"באמת? למה?" הוא אף פעם לא דיבר איתי על זה.
"כי את שומעת כל מיני להקות איכותיות כמו אואזיס ורדיוהד, או
קלאסיות כמו קווין, פינק פלויד והביטלס, ופתאום בין כל הרשימה
האדירה הזאת באה להקת פאנק קקה כמו גרין דיי" הוא נכנס לתוך
חניית הבית שלו.
"גרין דיי היא ממש לא להקת פאנק קקה! הם אפילו מתחו ביקורת על
הממשל האמריקני באלבום האחרון שלהם!" אני צוחקת. איך שהוא תמיד
גורם לי לחייך.
"כן, כן מה שתגידי. שומעת להקות פאנק קקה שכמותך" אנחנו נכנסים
אל תוך הבית. הרגשה חמימה.
העברנו את הזמן אצלו בעיקר בדיבורים. שכבנו על המיטה אחד ליד
השנייה ודיברנו על הכל. חצי שעה לפני שהוא היה צריך להחזיר
אותי אל הרכבת הוא מנשק אותי. בהתחלה הפה שלי נשאר סגור, אבל
אחרי כמה שניות אני משתפת פעולה. אנחנו מתנשקים כמו שמעולם לא
התנשקנו, כמו שעמית מפחד לנשק אותי. הידיים שלו מלטפות את כל
כולי, מחפשות במה להיאחז. הוא גונח, מלטף אותי מנשק את כל כולי
אבל לא מעז להפשיט אותי.
"כל כך התגעגעתי..." הוא לוחש לי באוזן. הוא שוכב מעליי ומחבק
אותי.
"גם אני התגעגעתי אלייך" אני מחזקת את האחיזה שלי בו.
"תבואי שוב, בבקשה" הוא מתחנן.
"אני מבטיחה".
את החצי שעה שנשארה העברנו באותה תנוחה.  לא מעיזים לעשות יותר
ממה שכבר עשינו.

יומיים לאחר מכן אני נכנסת לחדר של עמית ששכב על המיטה וקרא.
אתמול סיימנו את כיתה י"א. אני מתיישבת על אזור החלציים של
עמית, מעיפה את הספר שהוא קורא ומנשקת אותו, מנסה לשחזר במעט
את הנשיקה עם מאור. אני מתנתקת מהשפתיים שלו ומורידה את
הגופייה שלי. "נגעת בהם, הגיע הזמן שכבר תראה אותם, לא?"
ולחשוב שזה קרה לראשונה רק לפני ארבעה ימים. אני מורידה את
החזייה והוא מסתכל עליי המום.
"מאי, חכי שנייה, אל תתקדמי כל כך מהר" הוא מוריד אותי ממנו.
"מה כל כך מהיר במה שאני עושה?" איזה השפלה.
"אני עוד לא מוכן לשלב הזה, תחכי אם את אוהבת אותי באמת" אני
לא מאמינה שהוא אמר את זה.
"אני אוהבת אותך באמת, אתה אוהב אותי?" אני שואלת בכעס ולובשת
את החזייה בחזרה.
"ברור שכן" הוא מלטף לי את הפנים.
"אז תראה לי את זה. אני רוצה אהבה פיזית קיבינימט. תלטף אותי,
תנשק אותי, תחבק אותי רק תעשה כבר משהו!" אני מתרחקת ממנו
ולובשת את הגופייה בחזרה.
"מה את רוצה שאני יעשה?" הוא שאל בעצב.
"איך זה שאנחנו כבר כמעט שלושה חודשים ביחד ועוד לא ראיתי אותך
עירום? או שאתה רק עכשיו ראית אותי בלי חולצה? אתה לא רוצה
שנשכב, אין לי בעיה, אני לא הולכת להתחתן איתך בשביל זה, אבל
אני חברה שלך, לא חבר שלך. אתה מתייחס כאילו אין הבדל בכלל."
אני תופסת את הראש שלי בין הידיים, הרגעים עם מאור חותכים בי
פתאום.
"אני מצטער. לא התכוונתי, באמת."
אני מסתכלת עליו ורואה את אותה נאיביות ותמימות שדנה סיפרה לי
עליה. הוא ילד קטן באמת. ואני עוד שיקרתי לה כשהיא שאלה אותי
מה גודל החבילה שלו ואמרתי לה שמצויד היטב, העיקר שלא תחשוב
שהיא צדקה.
"אני אוהבת אותך" אני מחבקת אותו, "לא איכפת לי יותר, אני
אחכה" אני מחבקת אותו חזק אפילו יותר.
"אני אוהב אותך גם מאי, אני אשתדל יותר, אני מבטיח" החיבוק שלו
הולך ומתחזק. 'אני מצטערת' אני חושבת לעצמי. כשיצאתי מהבית שלו
אחרי שעה התקשרתי למאור "תגיד יש מצב שאני באה לישון אצלך אחרי
הבגרות שבוע הבא?"  

הבגרות באנגלית עברה בקלות, וממנה מיהרתי לרכבת אל מאור. שוב
שיקרתי להורים ולעמית את אותם שקרים מהפעם הקודמת. עמית באמת
ניסה להשתנות בשבוע וחצי שעבר מאז. הוא תחיל להתלטף יותר, והוא
משקיע בקשר שלנו יותר, אבל משהו חסר לי. והמשהו הזה אצל מאור.
אצל מאור בחדר אני מוצאת על השידה חפיסת סיגריות ומצית.
"מה זה?"
"זה לסיגריה שאחרי" הוא צוחק.
"לא ידעתי שאתה מעשן" אני צוחקת גם.
"בקטנה, מפעם לפעם" הוא ניגש אלי ומנשק אותי. הוא מוריד לי את
החולצה ומנשק לי את הבטן, את החזה, את כל הגוף, מפשיט את עצמו,
וגורר אותי אל המיטה. התשוקה שבינינו עצומה והוא לא מפסיק לנשק
וללטף אותי. שנייה לפני שהוא חודר אני שואלת אותו אם יש לו
קונדום.
"אני אחפש" הוא צוחק ויוצא מהמיטה. אני נהנית להסתכל עליו
עירום ויפה.
"לא, לך יש?" הוא חוזר לחדר בידיים ריקות.
"למה שיהיה לי, אני לא עושה בזה שימוש גם ככה" אני מאוכזבת.
"את לא לוקחת גלולות?" הוא שואל בתקווה.
"לא, אין לי סיבה" אני מאבדת את הסבלנות שלי.
"אז מה עושים?" הוא שואל בפליאה הפעם.
"כלום" אני כועסת על עצמי שלא באתי מצוידת.
"אולי משגל נסוג?" הוא מציע עם מבט תקווה בעיניו.
"תממן אתה את ההפלה אחר כך".
"כוסעמק" הוא מקלל ודופק על השידה. "מה אני עושה עם זה עכשיו?"
הוא מצביע על האיבר הזקור שלו.
"תהיה יצירתי" אני רוטנת ולוקחת סיגריה.
"ממתי את מעשנת?" הוא שואל בפליאה.
"בקטנה מפעם לפעם" אני נושפת את העשן.
"תישארי ככה כמו שאת, עירומה ומעשנת" הוא צוחק ואז מאונן.
את הלילה העברנו מחובקים עירומים. אחרי הכעס שהיה בינינו מקודם
הרשינו לעצמנו לגלוש גם מעבר. כל כך הרבה זמן שלא הרגשתי ככה
גוף גברי, ובוודאי שהייתי מעדיפה את עמית, אבל הוא עדיין לא
התבגר.

קבעתי עם מאור שאני אבוא אליו שוב עוד שבועיים כי אני טיפה
עסוקה ושהפעם יהיה מצויד. העיסוק האמיתי שלי היה עמית. הוא כל
כך ניסה להיות רומנטי ומשקיען שלפתע הכל התגמד. זה לא שלא היה
לו חשק מיני, הייתה לו זקפה איתי עשרות פעמים. הוא פשוט לא
רוצה לממש את זה, הוא מפחד.
באחד הלילות שהוא בא אליי  הוא הוריד סוף את המכנסיים ועשיתי
לו ביד. שדנה תאכל את הלב, הוא מצויד היטב. הוא כל כך התרגש
שהוא גמר אחרי כמה שפשופים "אני מצטער" הוא לחש. "זה בסדר, פעם
ראשונה" חיבקתי אותו כשהוא עדיין עומד עם הזין רפוי בחוץ.
'מחרתיים אני אצל מאור' חשבתי לעצמי.

כשנכנסתי אל מאור הפעם לא רצנו ישר אל המיטה. מאור הביא שתי
כוסות יין, ושם מוזיקת רקע. שתינו, ואז לצלילי wonderwall של
אואזיס הוא לקח אותי אל המיטה. מתפשטים. הוא נותן לי לשים לו
קונדום. משחק מקדים. חדירה. אנחות. גמרתי, גם הוא. דם. ככה
עברה לה הפעם הראשונה שלי.
במהלך הלילה שישנתי אצלו שכבנו עוד פעמיים. ישנו עירומים
ומאושרים ולא הזכרנו במילה אחת את עמית או את המצב שבו אנו
נמצאים. היה לנו כל כך טוב באותו הרגע ולא רצינו שזה ישתנה.
בבוקר כשהוא לקח אותי אל הרכבת נפרדנו בנשיקה ארוכה. "אני אבוא
אלייך כל יום שני אחר הצהריים" הבטחתי לו והוא אמר לי שהוא
אוהב אותי. חבל שאני לא אוהבת בחזרה.

עברו עוד שלושה חודשים. המשכתי ללכת אל מאור כל יום שני בזמן
ששיקרתי להורים שלי ולעמית. איכשהו אפילו פעם אחת לא הרגשתי
רגשי אשמה. היינו שוכבים ואז הייתי חוזרת הביתה, זה היה
אפלטוני לחלוטין. בכל אחת מהפעמים הוא אמר לי שהוא רוצה שנחזור
וכל פעם סירבתי. למרות הכל לא יכולתי לוותר על האהבה שלי אל
עמית.
אני ועמית חגגנו חצי שנה. מאז אותה הפעם שעשיתי לו ביד הוא
נפתח יותר. בהתחלה רק עשיתי לו ביד, אחר כך גם מצצתי לו. הוא
גילה את הגוף שלי ובאופן כללי הוא התחיל לדבר על זה שבקרוב הוא
רוצה שנשכב.
"אתה כבר לא רוצה שנחכה לחתונה?" אני מתפלאת כאשר הוא יושב על
המטה לידי ורוצה שנשכב.
"לא, אין צורך" הוא מנשק. חיכיתי לרגע הזה הרבה זמן. פתאום ימי
שני עם מאור מכים בי. אני לא יכולה לשכב איתו, אני לא בתולה.
היד שלו כבר מתחת לחזייה שלי. "עמיתי, נצטרך לדחות את זה לפעם
הבאה, אני במחזור" אני מצננת את ההתלהבות שלו.
"חיכינו עד עכשיו, נוכל לחכות עוד כמה ימים" הוא מחייך אלי
ומנשק לי את הצוואר.
הפעם הוא יסתפק בכל דבר אחר.

את יום שני שלאחר מכן לא ביליתי אצל מאור. התקשרתי אליו ואמרתי
לו שאני לא מרגישה טוב, ובמקום זאת הזמנתי את עמית אליי.
שכבנו על המיטה שלי עירומים לגמרי מתחת לשמיכה. הוא שכב מעליי
וחדר. הוא התנועע במהירות וגנח את השם שלי "מאי, מאי, מאי,
מאי!!" התחשק לי פשוט לשאול אותו 'מה?!'. אני חשבתי על ימי שני
עם מאור, ועל כמה שהוא מנוסה וכמה שאני משתעממת עכשיו. הוא
גמר, אני לא.
"נהנית?" הוא שכב על ידי ונישק אותי.
"בטח שכן, היית מעולה" אמרתי ולקחתי נייר מקופסת הטישו שלידי,
וכאילו ניקיתי את איבר מיני.
"אני הולכת לשירותים, אתה יודע, הדם של אובדן קרום הבתולין..."
נישקתי אותו והתרוממתי מהמיטה.
"מאיוש, אולי תזרקי גם את הקונדום על הדרך?" הוא הושיט לי
קונדום משומש.
"כן ברור" חייכתי בגועל נפש ולקחתי אותו בשתי ידי.
נכנסתי אל השירותים עירומה וראיתי את השכן המציצן שלי מסתכל
עליי דרך התריסים. זקפתי לרגע את החזה שלי וליטפתי אותו. תמיד
נהניתי שהוא מסתכל עליי ומלקק את השפתיים, סוטה זקן שכמותו.
זרקתי את הקונדום ואת פיסת הנייר הכאילו משומשת שלי והתיישבתי
על האסלה.
"שקרנית, רמאית מסריחה" מלמלתי והורדתי את המים.