ברווח שבין השקט לצליל
שם אני ישנה
בנעלי בלט על פסגה של הר
נוטפת מים ומסתובבת
על ציר
מחכה.
ברווח שבין ההר לגבעה
אני מוצאת כף יד מושטת
רכה
ניחוח סגול וארנבת
לא יודעת דבר
מביטה.
ואין לי את הצורך
לזוז או לחדול
ואין לי רצון להגיד
ורק זיכרון של ילדות
מחבר אותי אל האדמה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.