נעליו יבשו מעפר הדרך הבוצית
עיניו זלגו את טיפות הטל
לתבניות קטנות של לילה
על דרגשי הרפאים של נוף ילדותי.
ידיו כיווני את מיתרי נפשי
לצורות קיום רושפות של עוצמה
לבוהק הסופה מבעד לערפילי הבוקר
למשבים של ציפורים נודדות אהבה.
בשמן רובים נסך הוא את ראשי
אל בצר דם הארץ הזאת
לרוות ממעיינותיה לשכרה
כגמול בעל הכוח עלי אדמות.
המבט העמוק בעיניים
כתכלת השמיים המרטיט יום
כירוקת הנהר הגדול
צורב בי דרכי בראשית.
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.