איך היינו הולכים רחוק כדי לזכור
ואז מתלבטים עמוק האם לחזור
נזכרתי שאמרת שלא היה לך פשוט
להחליט אם כן או לא הייתה זו טעות.
את זוכרת איך שאז חשבת בטיפשות,
ושנינו כעסנו ואיבדנו את המציאות?
את ירית מילים במהירות
ואני השבתי לך בתקיפות.
את היית קצת תינוקית, ואני הייתי די שתלטן
וידעתי שכמוך לא אמצא עוד הרבה זמן...
את זוכרת איך בכית, כשזה לא הסתדר כפי שרצית?

היה זה נורא,
כמעט בלתי אפשרי,
אך היית משנה
אם היה בשנית?
האם היית מוותרת
תמורת להיות אחרת?

אני, יותר משניתן לומר
הייתי חוזר על כך במדוייק אם רק היה אפשר.
את אמרת שתברחי ממני בהזדמנות הראשונה,
אך שנינו ידענו שנישאר עד השנייה האחרונה.
ובכל הצעקות שכמה את שונאת, ואני לא מסוגל לסבול...
לא סתם ברגע האמת השבתי בחיוב כששאלת אם אתן בשבילך הכל.
אז היית פחדנית, ואני הייתי לא פחות ממך,
זוכרת איך נשארתי עיקש כשביקשת שאלך?

ולא אשכח כשלחשת לי שברירה וחשופה:
"אני לא מתחרטת לדקה שבחרתי בך."