די בי / מסדרון צר של עיניים |
דעות של קדם שורטות ופוצעות את גופי,
ואני רצה, בורחת, בוכה וזועקת
אך ככל שאצעק יותר, כך יגבר הצחוק
שמהדהד באוזניי,
מרטיט את האוויר
ועליצותו כסכין במוחי.
אני גידם, אני מחוללת, אני לא רוצה להקשיב,
בראשי תקוע מסמר באורך של בניין
ועם זעקות כאב מפלחות אני רצה,
בורחת,
בוכה,
ארס ממס את גופי,
ואיעלם.
06/09/07
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|