הנהר רושף דרכו בחשכה,
דמעותינו אדמתה הרוו.
בכי היתומים את שמי הערב הרעיד,
אבות טרם שבו.
ונרעב,
ונצמא,
אך אדוות הגלים רק סער ומלח יביאו,
וברבות החול,
לשונותינו אבק נתמלאו,
והמלח
את עורנו בקע,
ומעיין מתוק על פני הר בקע,
ואליו לא נגיע
כי עייפנו,
אך בנינו את חיותם הרוו,
והם את הדרך אל האין יעברו,
והחיונו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.