את מנהלת רומן עם גבר שאת מגלה שהוא נשוי, ובזמן הזה את כבר
נשאבת עמוק מכדי להפסיק את הקשר. את מרגישה כל-כך לא ראויה
לכלום, שהסקס בחדר שלו כשהחבר שלו ישן 3 מטר מאיתנו, זה
המקסימום שמגיע לך, ואין לזה סוף רק ההתחלה המרה שלא ניתן
לחזור לשם ולשנות הכל.
את מרעיבה את עצמך במצב שנים, ומגיעה למצב שבו העצמות קורעות
לך את העור ומכריחות אותך להיכנע לרצפה כל פעם שעינייך רואות
שחור מרצד ללא תקווה. ואת רק מתפללת שזה יהיה הרגע שהכל ייפסק
ואת לא יודעת איך הכל התחיל בכלל.
את מתחילה להקיא כל כמות של אוכל שאפשר, מסירים שלמים של פסטות
ושוקולדים, למלפפון אחד מסכן שאת אוכלת ביום, מגיעה למצב שבו
את לא יכולה להכניס משהו לתוך הקיבה שלך מבלי שהוא ייצא מעצמו
כי אינך יודעת למה התחלת עם זה ואת לא יודעת איך היית יכולה
לשנות.
את יודעת שהלב שלך קופץ מלחץ דם גבוה כל-כך שהלב שלך עומד
לפקוע ולפרוץ דרך בית החזה השטוח-פלטה שלך, וכשהלחץ הדם צולל
את מרגישה שהגוף שלך לא מסוגל להזיז שום עפעף והגוף שלך נכשל
ומתפגר, והלוואי שיכולת לראות את ההתחלה כדי לדעת שזה מה שיקרה
בסוף.
הכדורים-הלבנים-תמימים-הקטנים שגורמים לי לצרוח מכאבי תופת
בבטן התחתונה ולהעביר את שעות הפנאי שלי בשירותים, הם לוחשים
את שמי, במתיקות כה רבה. שזה רק מה שיציל אותי.
האליפסה-הלבנה-משיש-מלאה במים שלתוכה את הכאבים שלי אני מוציאה
עם אצבע ושיער מאחורי העורף, זורחת מזווית עיני, מנצנצת, ואני
בטוחה שהיא תציל אותי. |
