את משתעלת חוויות
ובלבי, גוועים הנהרות
עינייך הצבות נחות בחיבוקי
עת עצבוני לוטף ומקלף את הקירות
כל כך הרבה דמעות נחות עלי ימים
אני סופרת את כל השרוולים והכיסים
מפשילה קולות, לחלומות

שלדים קמים עלי גלדים ומתרסקים בחום המעלות
את כבר כותבת וקופצת נסים ונפלאות
אני בוכת תודה
בודדת עם כל ניצחון
באפרכסת הטלפון השוממה
כל כך הרבה דממה מערסלת בחיקה, אותי
כל כך הרבה ריצה קפואה בתוך דמי
עד ששיוויתי לרגעים להתנפץ אל החלון

לסירוגין יורד בי גשם וזורח שמש
זו קשת שנברשת בין תלתליי
בערוגת הפלא המאירה
רק עוד קומה ועוד קומה
בי מטפסת ויורדת שאולה
ובהגיע קרקע אני איני אלא תלושה
הייתי מתה וחייתי בבת-אחת בבת-עיני
חלמתי, להיות

ורידיי, אינם עומדים בחלומות...


לבתי, באהבה


שאולה - מלשון לקוחה