יצא לו לראות דרך עיניים של ילד,
ואת המראה הזה הוא לעולם לא ישכח...
הוא זוכר שראה שהיה משוכנע שרוצה את האור, הוא ראה את כולם
רצים להגשים חלומות והוא רץ אחריהם בלי שום ידיעה לאן מופנות
פניו. הוא זוכר שרצה להיות גדול, להיות גיבור. הוא רצה להציל
את העולם שוב ושוב, הוא רצה שיעריצו אותו בגלל שהוא כל כך אוהב
את העולם! הוא זוכר עדיין את הרצון העז להראות את אהבתו לנשים,
לא הבין איך אפשר להתייחס לנשים בזלזול. הוא זכר אנשים שהשתכרו
ועישנו לידו והבטיח שלעולם לא יהיה כמוהם.
הוא העריך והעריץ את אמו ועשה כל מה שילד יכול לעשות בכדי לשמח
אותה. הוא זכר איך הוא נהנה בפעם הראשונה שהוא הרגיש שלג מלטף
את לחייו. הוא זוכר שכמעט בדמעות שאל את אמא "למה השמיים
בוכים?" בפעם הראשונה שראה גשם. הוא זוכר את הניצוץ בעיניים
כשהדשא הירוק בצבץ תחת השלג הלבן, מנצנץ תחת קרני השמש
המלטפים, זוהר, עדיין לח... מושלם!
הוא זוכר איך הוא התפלל יום יום לאלוהיו וביקש קודם את שלום
משפחתו וחבריו לפני שלומו שלו. ביקש שייתן להם כל מה שיבקשו כי
מגיע להם הרבה הרבה יותר! הוא זוכר את אביו המרושל, האגואיסט,
השוביניסט והאלכוהוליסט שהסתכל עליו בזלזול וצחק עליו כשאמר
"יום אחד אתה תהיה כמוני",הוא זוכר שלא האמין לו והבטיח שלא
יהיה. הוא זוכר שכמעט ראה את אביו בוכה... זוכר שלא הבין למה
ויצא בריצה לחצר. הוא זוכר שהתמימות עטפה אותו כצמר. זוכר את
הציורים שצייר במחברת הילדות. הוא זוכר שהאמין לכל דבר כמעט
שאמרו לו. זוכר איך היה אמיץ וצעד קדימה בזמן שכל שאר הילדים
נסוגו אחורה, הוא הרגיש גיבור! הוא זוכר ששם מטפחת על ראשו
וקשר גלימה מאחוריו ורץ עם חברו ברחובות ונלחם בפשע. הוא זוכר
את החוקים שנכתבו לו כל יום, מה לעשות, לאן ללכת, מתי לחזור,
מתי להירדם, מתי לקום...
הוא זוכר את ההשתקפות שלו בראי ואת החיוך המהמם שהיפנט את
כולם.
הוא זוכר את עיניו של ילד מדהים עטוף אהבה וזוהר בה...

אבל עיניו של ילד מתבגרות.
מבטו של ילד תמים נעלם לאט לאט.
והילד מת, משאיר אחריו קליפה של מבוגר...
המבוגר שתמיד שאף להיות...
המבוגר שעכשיו רואה את כולם הולכים אל האור ופונה לכיוון
הנגדי. בזמן שאנשים מגשימים חלומות הוא רק חולם אותם. הוא ידע
בדיוק לאן הוא הולך והוא הולך לשם כעת וימשיך ללכת לנצח...
עכשיו רואה בעולם לא יותר ממקום להתעורר בו לעוד יום שגרתי
וכששומע חדשות על רצח או הרוגים פשוט מתעלם או מעביר ערוץ.
הוא עדיין רוצה שיעריצו אותו אבל המשאלה הזו נובעת מהעובדה
שהוא פשוט זקוק לתשומת לב כשידע שאף אחד לא אוהב אותו באמת. יש
לו אישה, שכדבר כיום מקומה במטבח, הריבים לעולם לא פוסקים והוא
מאמין שמעמדו מעל מעמדה בבית! הוא חוזר כל יום הביתה, מסריח
ריח של טבק ואלכוהול, מבושם עד דמעות.
עם אמו הוא איבד קשר מזמן, אפילו לא ידע או רצה לדעת אם היא
עדיין נושמת. כעת האדישות עוטפת אותו, אין דבר שמעלה לו את
הדופק בחיים, השלג נהיה מעצבן וקר, הגשם בוכה מדי פעם אבל הגבר
מתעלם מהכאב. הדשא הפך צהוב ומלוכלך. הוא מזמן איבד את אמותנו
בעצמו. נהיה אגואיסט כשאמר ש"צריך זמן לעצמו", השקיע את כל
כוחו בכדי לשרת את רצונו ולא חשב על אחרים. וכשלא הצליח קילל
את אלוהים למרות שידע שלא מאמין בו. כיום הוא מאמין שאמונות
נועדו לאנשים חלשים להצדיק כשלונות,  ולא האמין לדבר שאמרו לו,
חשד בכולם. הוא לא סמך על עצמו מה שלא נתן לו את הזכות והכוח
לסמוך על אחרים. כיום כשכולם צועדים קדימה הוא נסוג לאחור. הוא
לובש יום יום את אותם הבגדים, אותו המכנס,אותה החולצה, אותה
העניבה ויוצא לאותה העבודה הרגילה שהוא עובד בה כבר שנים. אדם
שגרתי בחיים שגרתיים בעולם שגרתי. הוא לא הסכים לחיות תחת
חוקים ולכן קבע לעצמו חוקים חדשים שהתבסס תחתיהם. לא הקשיב לאף
אחד ועשה את מה שרצה לעשות. הוא רואה את ההשתקפות שלו בראי
כיום.
ההשתקפות שמבטאת את כל החלומות השבורים שאי פעם חלם...
הוא יודע שעדיין נושם אבל רואה את עיניו של אדם מת כאשר מביט
בראי...

כיום יש לו ילד, והילד זוהר בתשוקה לשנות את העולם.
והוא מסתכל על בנו בזלזול, האב הרשלן, האלכוהוליסט, השוביניסט
והאגואיסט של בן נהדר.
הוא מסתכל עליו ואומר לו בצחקוק בזמן שלוגם עוד שלוק מהוודקה
"יום אחד אתה תהיה כמוני"
והוא שומע את בנו אומר לו שלעולם לא יהיה כמוהו... הוא הבטיח
לו שלא יהיה...
והוא מרגיש את הדמעות חונקות את גרונו, מקשות עליו לנשום...
הוא מרגיש כאילו כל חייו חולפים על פניו...

והוא פרץ בבכי בשניה שבנו יצא בריצה לחצר המשחקים.