דפנה סמיט / קמטים ראשונים |
דרך קמטי הזקנה של אימי
אני רואה את עצמי מזדקנת...
את סבתי העטופה
בחוטי השינה הארוכה, המבורכת,
מחייכת אליי
ואומרת...
ילדתי,
כמה שגדלת,
כמה שבגרת.
שתי אלמות,
שהחן קורן מהן מבפנים,
אך קופסתן לא מהודרת במיוחד...
לוחשות ומסלסלות באצבעותיהן
את תלתלי הרכים,
מברכות אותי על קמטיי הראשונים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|