ישבתי במשרד החקירות שלי בתל אביב, מכין עוד תיק לעדות בית
משפט ליום המחרת. הטלפון צלצל ומעברו השני של הקו שמעתי קול
נשי חלוש. "שלום, האם הגעתי למשרדו של ירון? שמי רונית, הפנה
אותי עו"ד כהן. אני חייבת שבזה הרגע תצא למעקב, אני חושדת
שלבעלי יש רומן."

בדרך כלל אני נפגש עם הלקוחות לפני הפעילות, מכיר אותם, מקבל
חומר רקע וכמובן תשלום על חשבון העבודה. עקב הדחיפות בקולה
וציון העובדה שהופנתה אליי ע"י עו"ד כהן הסכמתי מייד, קיבלתי
פרטים לגבי הנבדק, תיאורו, תיאור רכבו ומיקום משרדו ויצאתי
לדרך. הגעתי למקום תוך כמה דקות, איתרתי את הרכב והתמקמתי
לשהייה ארוכה במקום.

חלפה שעה קלה ומחניון המשרד גלשה אל הכביש מכונית המנהלים
המפוארת של הנבדק. המשרד היה ממוקם בדרום העיר. הרכב עשה את
דרכו לכיוון מרכז העיר ולאחר כעשר דקות חנה והמתין בקרבת בית
החולים איכילוב. דקות ספורות לאחר מכן נראתה אישה קצוצת שער,
כבת 35, לבושה בג'ינס צמוד ובחולצת טריקו שחורה. היא התקרבה
ונכנסה לרכב, נשקה על לחיו של הנבדק והשניים החלו בנסיעה.

הטלפון ברכבי צלצל. על הקו הייתה רונית. "מה קורה?" שאלה.
סיפרתי לה על המפגש ושעכשיו אנחנו בכיוון נסיעה ליפו. רונית
שאלה: "היה ביניהם מגע כלשהו?" סיפרתי על הנשיקה. היא שאלה שוב
לגבי תיאור האישה ואמרה: "בת זונה, זו הפקידה שלו לשעבר. תמשיך
לעדכן אותי." וניתקה.

השניים הגיעו לקרבת מרכז סוזן דלל כאשר הנבדק מחפש חניה
ברחובות הצרים. לבסוף עצר וחנה, והשניים החלו מתנשקים בלהט.
הפעלתי את המצלמה וצילמתי. לאחר כמה דקות יצאו השניים ונכנסו
לבית הקפה סוזן דלל, ישבו באחת הפינות והזמינו קפה ועוגה.

רונית התקשרה וביקשה עדכון. בעדינות רבה ככל שיכולתי סיפרתי לה
על המתרחש וניתן היה לשמוע בקולה את הסערה המתחוללת בה. אמרתי
לה: "אפשר לקרוא לך רוני?" הרגשתי לפתע צער רב וחשתי שהיא
זקוקה כרגע לתמיכה. "בטח", היא אמרה לי, "החברים הקרובים שלי
קוראים לי רוניתוש, רוני גם טוב."

לאחר כשעה השניים חזרו לרכב ושוב צולמו ברכב מתנשקים בלהט.
לאחר מכן חזרו לכתובת האיסוף, סמוך לביה"ח איכילוב בפינה
חשוכה. במצלמת הוידיאו המשוכללת שלי אפשר היה להבחין בצילום
במצב לילה, שהאישה מבצעת בנבדק מין אוראלי בתוך הרכב. חסכתי
מרוני את המידע הזה בשלב זה וסיפרתי לה רק על הנשיקות
והחיבוקים.

רוני סיפרה לי שלבעלה יש איתורית, שם הוא מקבל את רוב העדכונים
לגבי פגישות עבודה. הפעלתי קשרים והשגתי את הסיסמה לקבלת פירוט
ההודעות בטלפון. מדי כמה שעות הייתי מתקשר, מזדהה כבעל המכשיר,
נותן סיסמה ומקבל פירוט של כל ההודעות שנמסרו לנבדק. כל יום
היו כמה הודעות של המאהבת שמזמינה את הנבדק לצהריים או סתם
הודעות "חמודות".

רוני הייתה מתקשרת אליי מדי שעתיים-שלוש ומקבלת עדכון. לאחר
כמה ימים, כשהקשר עם המאהבת היה ברור, סיכמתי עם רוני שבשלב זה
נסיים את המעקב וקבענו שאכין את כל החומר וניפגש ביום שלמחרת.
משום מה התרגשתי מעט לפני הפגישה עם רוני. בדרך כלל לא יצרתי
קשר מיוחד עם לקוחותיי, הפעם משהו היה שונה - דיברנו כל יום
שעות, ייעצתי לה, הרגעתי אותה, ובעצם עדיין לא ראיתי אותה.
חשתי שרוני נקשרה אליי מאוד בימים מאז דיברנו לראשונה. בשלב
הזה איש מקרוביה של רוני לא ידע על המתרחש, ואני הייתי החבר,
הידיד, הפסיכולוג, אוזן קשבת ובעצם הכתובת היחידה שרוני יכולה
הייתה לפנות אליה ולזכות לקצת עידוד.
למשרד נכנסה אישה כבת 35, שער ארוך, גוונים בלונדיניים, עיניים
כחולות מדהימות המביעות עצב רב. היא הייתה אישה ילדה יפיפייה.
גובה 160, רזה משהו, לבושה במכנס שחור ובחולצת טריקו כחולה.
היא הביטה עמוק לתוך עיניי ואמרה לי: "אתה בדיוק כפי שתיארתי
לעצמי, אני רוני."

לאחר שסיימנו את פגישת העבודה העברתי לה את קלטת הווידאו ואת
דוחות המעקב. רוני ביקשה שאמשיך לצותת להודעותיו באיתורית
וסיפרה כי היא מתכוונת ביום שישי הקרוב לשבת עם בעלה כהרגלם
לראות סרט וידאו ואז תשדר את "הקלטת הלוהטת", כך בלי הכנה
מוקדמת ותראה לו מהיכן הדג משתין. רוני לא החליטה עדיין כיצד
תנהג עקב הגילויים במעקב. רוני ובעלה עופר היו יחד מאז גיל 13,
לזוג שני ילדים בני 12 ו-10 ורוני לא הייתה בטוחה שהיא הולכת
על פרידה. נראה היה שהיא פגועה עד עמקי נשמתה אך לא מתכוונת
לוותר על עופר ללא מלחמה.

לפני שרוני עזבה את המשרד היא מסרה לי שקית של סטימצקי ובתוכה
ספר (האלכימאי). בתוך הספר הייתה מעטפה ובה מכתב: "באת אליי
כמלאך בימים הקשים ביותר בחיי. אני חשה שלא הייתי עומדת כאן
עכשיו ומדברת אתך אלמלא היחס הנהדר שלו זכיתי בכל אותם ימים
מאז שפניתי אליך לראשונה. אפשר לראות שאתה בן אדם ולא סתם אחד
שעובד רק למען הכסף. השקט והרוגע שלך, העדינות וההתחשבות נתנו
לי המון כוח ואני חשה כעת חזקה ומסתכלת לאירוע דרך עיניך
החכמות שנתנו לי כיווני מחשבה שונים. הצלחת גם להביא בפניי את
העובדות הקשות אבל יחד עם זאת לעטוף אותן באור שונה. אני יודעת
שאם אפעל כפי שיעצת לי אצא מהאירוע הקשה הזה מחוזקת ואולי
אצליח להציל את נישואיי."
בימים שלאחר המפגש המשכתי למשוך את הודעותיו של עופר מהאיתורית
ולדווח לרוני. יכולתי לחוש שרוני ממתינה לכל שיחת טלפון ממני
בלהיטות רבה. רוני סיפרה לי כי הציגה את קלטת הוידאו כפי
שתכננה בפני עופר והוא נדהם, החל לגמגם, התנצל והבטיח שלעולם
לא יהיה בקשר עם אותה אישה. רוני לא סלחה לו עדיין והם עברו
להתגורר בחדרים נפרדים. מהודעותיה של המאהבת ניתן היה להבין
שעופר אכן מתעלם מהודעותיה ולא נפגש עמה.

השיחות עם רוני הפכו לשיחות יומיומיות ולעתים שתיים-שלוש שיחות
ביום. אט אט נושא השיחות השתנה וכבר לא דיברנו רק על עופר
והמאהבת. רוני סיפרה לי על הילדים, חייה, עבודתה (גננת),
חברותיה ובעצם בכל הקשור לחייה. מדי פעם ניתן היה להבין מרוני
שמאוד מצאתי חן בעיניה וכי היא מאוהבת בי. אני המשכתי לשדר
"עסקים כרגיל", רוני חיפשה תירוץ להיפגש אתי שוב וביקשה העתק
קלטת נוספת על מנת לשמור בכספת. התחכמתי והעברתי את הקלטת
באמצעות שליח.

חצי שנה לאחר ההיכרות עם רוני, ביום הולדתי, הגיע שליח למשרדי
והשאיר במקום חבילה גדולה. בתוך החבילה מצאתי סוודר מדהים
וקופסת קרטון מעוצבת לאחסון תכשיטים. בתוך הקופסה, מתחת למכתב,
היו מסודרים שטרות רבים ע"ס 200 שקלים. סה"כ ספרתי 6000 ש"ח
במזומן.
פתחתי את המעטפה והוצאתי מכתב כתוב בכתב קטן וקריא על דפים
ורודים מבושמים כאשר על כל דף ברקע מלאך מרחף. השיר היה כמובן
פרי עטה של רוני ועסק שוב במלאך אביב שנכנס לחייה משום מקום
ועשה נפלאות בלבה ובנפשה, כיצד מצד אחד איבדה באחת את עולמה
ואת האמון בבעלה וכיצד זכתה להכיר ולדעת שיש מלאכים ואנשים
שניתן להאמין להם ולסמוך עליהם (אני). התקשרתי לרוני והודיתי
לה. אמרתי שאיני יכול לקבל את המתנות כי את שכרי עבור העבודה
שביצעתי כבר קיבלתי. רוני התעקשה ועמדה על כך שאקבל מאחר
שהמשכתי לתת לה אינפורמציה מהאיתורית כל העת. הסכמתי לבסוף
לקבל את הסוודר ושלחתי לה באמצעות שליח את הכסף.

כשבוע לאחר מכן טסתי לאילת לביצוע עבודה. רוני שוחחה אתי כמה
פעמים. בעבודת החוקר יש שעות המתנה רבות ומשעממות, ורוני דאגה
שלא אשתעמם.

באותו ערב, בהיותי באילת, אני מקבל שיחת טלפון משדה התעופה
באילת. "מר אביב, ממתינה לך חבילה במחלקת החבילות בשדה".
נדהמתי, איש לא ידע שאני שם פרט לרוני ושוחחתי אתה שעה לפני
כן. הגעתי לשדה ובמחלקת החבילות אכן המתינה לי חבילה ארוזה
היטב. חתמתי, לקחתי את החבילה ויצאתי לכיוון הרכב השכור שהמתין
בחניה צמודה לשדה. רוני עמדה שם, נשענת על הרכב, לבושה חצאית
מיני שחורה וחולצת טריקו צמודה בעלת מחשוף עמוק, נעלי עקב
שחורות, שערה היה עכשיו ארוך יותר בצבע בלונד עדין, עיניה
הכחולות הביטו אליי במבט מבויש ועם זאת מתחכם. "אני כאן",
אמרה.

אני בחור קר רוח וקשה מאוד להדהים אותי או להוציא אותי משיווי
משקל. ראיתי בחיי כמעט הכול  ולבטח במסגרת עבודתי כבלש במשטרה
וכחוקר פרטי, אבל לסיטואציה הזאת לא הייתי מוכן. רוני, אישה
נשואה, לקוחה שלי לשעבר, נמצאת כאן באילת, הגיעה לכאן במיוחד
בטיסה, יודעת שאני נמצא כאן כמה ימים ואני מתגורר במלון שלמה
המלך. לא ידעתי מה לומר ואיך לנהוג. עד עכשיו לא הזכרתי זאת
אבל אני בשלב זה הייתי אדם נשוי ואב לבן. נכון, היחסים עם אשתי
לא היו היחסים המושלמים אבל בכל זאת אדם נשוי. דרך אגב, אשתי
ידעה על הקשר עם רוני, סיפרתי לה ואף הראיתי לה את
המכתבים/שירים. היא לא "מתה" על זה אבל ידעה שיש לי ידידות
רבות. מאז ומתמיד הייתי קרוב לנשים שבחבורה. מאז גיל 15-16
הייתי מוקף בנות שהייתי להן אוזן קשבת וחבר תומך. לפעמים הייתי
חוטא ב... נו, לא חשוב, אבל בסך הכול הייתי ידיד אמת. לא לחינם
יש לי שלוש ידידות מאז גיל שש עשרה שלמרות שנישאו וחלפו מאז
היכרותנו 30 שנה הן עדיין ידידות של קשר על בסיס כמעט יומי.
אני יודע להיות חבר טוב ואפילו הבעלים של ידידותיי כבר התרגלו
לנוכחותי.

רוני מיהרה לומר לי: "עופר בצרפת והילדים אצל אמי, יש לי כאן
חדר במלון ספורט ואני יודעת שלא הייתי צריכה להגיע לכאן, אבל
לא יכולתי לעמוד בפיתוי. זו נראתה לי הרפתקה לעניין. אני יודעת
שאתה עובד עד שעה 22.00. הזמנתי לנו מקום במסעדה ההודית בטיילת
"טנדורי". אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה, אל תדחה אותי, אין
לי כוונות זדון ואני מעולם לא בגדתי בבעלי. אני יודעת שמה
שקורה מאז שהכרתי אותך זוהי בגידה אולי קשה יותר מסתם סטוץ,
אבל היא אפלטונית ועקב בגידתו אני לא חשה ייסורי מצפון." רוני
דיברה בלהט ולא נתנה לי להכניס מילה לאורך כל "הנאום". לאחר
שסיימה אמרתי לה: "רוני, זה ממש לא מתאים לי שעשית את כל הדרך
לכאן בטיסה וארגנת לך חדר במלון ואת הילדים אצל אמך. העמדת
אותי בפני עובדה ואת שוכחת שאני גבר נשוי. אני מתחיל לחשוב
שאולי טעיתי בכך שכך נהגתי כלפייך מתחילת הדרך. כוונותיי היו
טהורות ואת חברה מדהימה, אבל את גוררת אותי למקומות שאולי אף
גבר לא יכול לעמוד מנגד. את יפה, חכמה, מושכת, סקסית, את כל מה
שגבר יכול לחשוק. אני נמצא כאן בדילמה קשה, אני חש שאני אעשה
טעות שאצטער עליה כל חיי אם אגרר אחרייך. אם את נמצאת כאן מתוך
כוונה לנקום בבעלך על בגידתו, דעי כי בגידה בבעלך כאשר הוא
אינו יודע על כך אין לה משמעות, ואני לא מתכוון לשמש ככלי
כלשהו במשחק הזה. אני רוצה שתחשבי על "הסטירה" שקיבלת כשנודע
לך שעופר בוגד ותחשבי עכשיו על אשתי."

רוני הביטה אליי נדהמת ואמרה: "אני יודעת שאתה זן אחר שאינו
בנמצא. אני לא אכחיש ואומר שאם היית מסכים היינו מסיימים את
הלילה בחדרי או בחדרך. אני אתפשר רק על המסעדה ואחר כך אלך
לחדרי." הבטתי בה והאמת היא שרציתי לחבק אותה בחוזקה, לא מתוך
משיכה אלא מכאב ורחמים. האישה שהייתה אם ורעיה למופת לא ידעה
את נפשה מאז המקרה. רוני, שלפני המקרה לא הייתה בוגדת בבעלה או
מעזה לחשוב בכיוון, עכשיו עמדה פה, מביטה בי בעיניה הכחולות
כאילו מתחננת, כאילו אומרת, אנא אל תזרוק אותי עכשיו לכל עבר,
אני אתרסק. הבטתי בה ואמרתי: "רוני, אנחנו כאן באילת, רחוק
מהבית. אני לא אתן לך להתבאס. נלך למסעדה, נבלה, ומחר בבוקר את
עולה על מטוס וחוזרת לתל אביב." בתוך תוכי חשתי סערה אמיתית.
נקשרתי לרוני במהלך הזמן שחלף מאז היכרותנו. לא אכחיש, היא
הייתה אישה נפלאה עם לב זהב, נדיבה בצורה מדהימה, מפרגנת,
אמיתית עם נאיביות שלא מוצאים בכל יום ועכשיו לפתע החלה לצאת
מהבועה שבה הייתה כלואה שנים והחלה לגלות את העולם האמיתי.
אפילו במהלך הגדול והמפתיע מבחינתה להגיע לאילת, אליי, ככה עם
חצאית מיני מחמיאה וחולצה צמודה שמבליטה את מה שיש, למרות כל
זאת הייתה בה מבוכה ותמימות.

נכנסנו לרכב ונסענו למסעדה. נכנסנו פנימה ובילינו שם בנעימים
שלוש שעות תמימות של אוכל טוב, יין נהדר וים של הומור. היה
באוויר מתח מיני רב. החל למצוא חן בעיניי כל הקטע אבל ידעתי
שאני לא אסחף. אני מכיר את עצמי וידעתי שאין מצב שאתן לדברים
ככה להתגלגל בלי שליטה.

יצאנו מהמסעדה וטיילנו לאורך הטיילת לכיוון המרינה. היא הושיטה
ידה ואחזה בידי. לא התנגדתי ולא רציתי לקלקל לה את הרגעים
הקסומים. ידעתי בתוך תוכי שאני גורם לה להתאהב בי עוד ועוד,
ידעתי שהיא באה ממקום של כאב ושל אגו פגוע. היא הייתה זקוקה
לחום לחיבוק ולמילה טובה. מילים יכולתי לתת לה חופשי, אולי
אפילו לחבק חיבוק מעודד אבל קשה לחבק בחורה כמו רוני במצבה
ולצפות שהמצב לא ילך למקומות שמהם ברחתי כמו מאש.
מודה, הייתה בי מלחמה אדירה. הפיתוי היה ענק - היין, האווירה,
המרחק מהבית. כבר אמרתי שמערכת היחסים שלי עם אשתי הייתה מוזרה
משהו - היינו חברים הכי טובים, היא אהבה אותי אהבת נפש, הייתה
מוכנה לעשות בשבילי הכול, ואני, אני אהבתי אותה והיא הייתה
חשובה לי עד מאוד, היינו מדברים בסולולרי לפחות כל שעה-שעתיים,
הייתי מסיע אותה לעבודה ומחזיר אותה כל אימת שהייתי חופשי
מעבודתי, ישבנו וראינו סרטים, יצאנו לבלות והכול סבבה, אבל
משהו בזוגיות הטובה שלנו היה חסר.
מעולם לא הצלחתי לשים את האצבע על הנקודה.

חזרנו לרכב ונסענו לבית המלון. בדרך היא שתקה עד שהגענו לכניסה
למלון. עצרתי והיא הביטה בי ואמרה: "אני מעריכה מאוד את מה
שעשית ואני מעריכה עוד יותר את מה שאתה עושה עכשיו. אני הגעתי
לכאן ממקום לא בריא, נתת לי תחושה של חבר אמיתי אבל לא ניצלת
את מצוקתי. אני יודעת שאם היית נכנס לחדרי כנראה לאחר מכן
הייתי שוקעת במשבר חדש. אתה שייך למקום אחר ואתה חבר נפלא."
חיבקתי אותה ונשקתי לה על מצחה. היא ירדה מהרכב ונכנסה לבית
המלון. נסעתי למלון לחדרי שלי, והאמת היא שלא עצמתי עין כל
הלילה.

בבוקר היא התקשרה בשעה 10 ואמרה לי שהיא עומדת להמריא לתל
אביב. רציתי לעצור אותה, שנמשיך לבלות יחד כאן עד סוף השבוע
אבל כמובן שאלו היו מחשבות שגנזתי בו ברגע. איחלתי לה טיסה
נעימה ואז היא הזכירה לי שברכב נמצאת החבילה שאספתי אתמול
בלילה משדה התעופה בטרם פגשתי אותה בחוץ, לא פתחתי אותה
עדיין.

הושטתי את היד ומשכתי את החבילה אליי. פתחתי את קופסת הקרטון
ואת העטיפה ומצאתי קופסת פח עגולה בקוטר ארבעים סנטימטר, קופסת
פח מעוצבת בצבעים מדהימים ושוב מלאך מתולתל עם כנפיים זוהרות.
פתחתי את הקופסה ובתוכה - מסודרים כמו חיילים - היו סוגים
שונים של עוגיות תוצרת בית שאפתה רוני למעני, עוגיות מדהימות
במראה ומדיפות ריח אפייה מעודן, כרטיס מעוצב כמובן גם היה
ועליו רשום: "למלאך השומר שלי, אני אוהבת אותך על מה ומי שאתה,
אפילו את חדוות האפייה הצלחת להחזיר לי, תודה."

רוני התקשרה אליי כאשר נחתה בתל אביב. התלהבתי מהעוגיות
ופרגנתי כמובן על כל העניין. רוני צחקה ונשמעה מאושרת. היא
ציינה בפניי שאכן היא שמחה ומאושרת. קבענו שנוריד קצת גז מכל
העניין ונרגיע, לא נקבע כללים אבל נוריד את מינון השיחות באופן
דרמטי וננסה לייצב את מערכת היחסים על ידידות גרידא. ידעתי שאם
המצב יימשך כך טוב לא יצא לנו מהעניין.

לאחר כמה חודשים, באחד הבקרים, קיבלתי שיחת טלפון מענת. את ענת
לא הכרתי אישית ומעולם לא שוחחתי אתה, רק שמעתי עליה המון
סיפורים. ענת הייתה אחת משתי החברות הטובות של רוני. ענת ביקשה
להיפגש אתי בהקדם בעניין דחוף אך סירבה לציין את מהותו. הסכמתי
כמובן וקבענו שאגיע למוטורולה ביד אליהו תל אביב, מקום עבודתה
של ענת. נסעתי לשם וכבר לאחר כחצי שעה המתנתי לה בקרבת מקום.
דקות לאחר מכן ראיתי בחורה נאה מתקרבת לרכב. היא ניגשה לדלת
שליד הנהג, רכנה אל החלון ושאלה: "אביב?" אישרתי והיא נכנסה
לרכב, הושיטה לי יד ואמרה: "נעים מאוד, חיכיתי כבר להכירך",
חגרה חגורת בטיחות, חייכה אליי ואמרה: "סע, סע מכאן לאן שבא
לך, אולי לחוף תל ברוך על הצוק, אני מתה על המקום הזה. יש לנו
שיחה ארוכה מאוד."

ענת בחורה נאה לכל הדעות. בעצם בשפת החבר'ה אחלה כוסית -
שחומה, שער שחור ארוך וגולש, עיני שקד שחורות, גוף מהמם, חזה
שופע, אחת כזאת שאתה מחסיר פעימה ורוצה מיד לבזבז המון פעימות
(מונה) לו רק היה לך את מספר הנייד שלה. היא הריחה נפלא וקשקשה
כל הדרך בטבעיות כאילו הכרנו שנים. היא סיפרה לי שהיא נשואה
שבעה חודשים אבל לא ממש מאושרת. היא הכירה את רוני בטיול לפריז
לפני ארבע שנים ומאז הן חברות טובות. היא סיפרה לי על רוניתוש
(אצלה זה רוניתוש) כל מה שכבר בעצם ידעתי, שהיא בחורה מיוחדת
במינה, נאיבית עד כאב, טובת לב עד שלפעמים מצטיירת כפראיירית,
מאמינה לכל העולם וחושבת שכולם מקסימים ונהדרים. היא כמעט אינה
מודעת לעצמה ותמיד הייתה האישה הקטנה בבית. עופר החליט הכול
ורוני הייתה עסוקה כל העת בגידול הילדים, בבישולים ובניסיונות
לרצות את עופר בכל מחיר. ענת סיפרה שרוני נשברה לאחר שגילתה את
דבר הבגידה ומה שהחזיק אותה על הרגליים היה אהבתה אליי. ענת
ידעה כל פרט מהקשר שלי עם רוני, כולל כל הפרטים על מה שהתרחש
באילת. היא סיפרה שרוני עובדת על עצמה קשה על מנת להמשיך בקשר
אתי במתכונת הקיימת ושאלה אותי לגבי הקשר שלי עם אשתי. סיפרתי
לה בגדול ואז אחזה בידי הביטה עמוק לתוך עיניי ושאלה: "אם היית
פנוי ורוני הייתה פנויה, יש מצב שהיית הולך על זה?" אמרתי שזו
שאלה היפותטית ואין באפשרותי לענות עליה. ציינתי שאין ספק
שרוני בחורה מעניינת ומושכת ובנסיבות אחרות הכול יכול להיות.
ענת הביטה לתוך עיניי, ידה עדיין אחזה בידי ואז היא שאלה, ככה
ממש כאילו היא מדברת על מזג האוויר: "תגיד, אביב, אם הייתי
מציעה לך שנלך עכשיו שנינו לבית מלון כאן בהרצלייה, תסכים? אני
כמובן לא אספר לרוני או לאחרים. אתה מוצא חן בעיניי ואני שומעת
עליך סיפורים תקופה ארוכה. מתתי מסקרנות לראות כבר את האביב
הזה שהטריף את רוני ולא ניצל את מצוקתה ומצבה. אתה ממש חמוד
ואני מדברת בשיא הרצינות. אתה לא תתחרט." בעודה מדברת לפתע
רכנה לעברי באטיות ונשקה לי על שפתיי נשיקה עדינה, ליטפה את
פניי ואמרה: "יאללה, אל תהיה קשה עם עצמך, פעם אחת בלבד ונשכח
מהעניין. אני פשוט מתה להגשים פנטזיה." ליטפתי את שערה בעדינות
רבה, משכתי את גופי מעט לאחור ואמרתי: "ענת, אני לא יודע מה
לומר ואיך להגיב, הפתעת אותי בגדול. אם אלך על זה אני מנייאק
גם כלפי אשתי וגם כלפי רוני. אם לא אלך על זה אני בטח הבחור
הכי פראייר במזרח התיכון. אבל בנסיבות הקיימות אני מעדיף להיות
הפראייר והטיפש. אני לא יכול לעשות זאת ואני יודע שארביץ לעצמי
באחד הימים על ההחלטה, אבל אין מצב שאני הולך על זה." התנעתי
את הרכב והתחלתי בנסיעה. ענת שתקה כמה דקות ואז אמרה לי: "דע
לך שעברת את המבחן בגדול. אני עשיתי זאת אמנם על דעתי בלבד אבל
אם היית נכנע לי הייתי מספרת לרוני. אני יודעת שהיא הייתה
כועסת עליי מאוד אבל ממך הייתה מתנתקת לעד. אם רוני נפגעת אין
מצב שהיא תסלח. גם לעופר היא עדיין לא סלחה והיא שם רק בגלל
הילדים." ענת ידעה בוודאות שאני לא אספר לרוני על המפגש באם
היא תבקש ממני, ואני ידעתי שלעולם לא אדע את האמת - האם זה היה
מבחן שהגו השתיים יחדיו, או האם זה היה ניסיון אמיתי של ענת
לגרור אותי למיטה ללא ידיעת רוני. האמת היא שלא באמת עניינה
אותי הסיבה. ככל שהגנבתי מבטים לכיוונה של ענת ידעתי שאני אולי
בחור הגון אבל מה זה טיפש.

הקשר עם רוני המשיך בניסיונותיה החוזרים ונשנים להיפגש ואני
העדפתי להמשיך את הקשר טלפונית בלבד. כך חלפו להן עוד שנתיים
שבהן ראיתי את רוני רק פעמיים - פעם אחת באקראי בקניון הזהב
ופעם אחת מתוכנן בארקפה רוטשילד תל אביב.

לאחר הפגישה האחרונה בארקפה לא יצרה רוני קשר כהרגלה. לאחר
כשבועיים קיבלתי שיחת טלפון מענת: "היי, אביב. רק רציתי למסור
לך שרוני, עופר והילדים עזבו את הארץ לאוסטרליה. רוניתוש לא
סיפרה לך כי היא לא ידעה איך תגיב והיא העדיפה לעזוב ככה, פשוט
לברוח מהכול. היא מסרה שהיא תתגבר על אהבתה ומקווה שתמשיך הלאה
ולא תיעלב מהדרך שבחרה."

שיחת הטלפון הכתה אותי בתדהמה. לא האמנתי שרוני תיעלם כך סתם
לפתע מבלי להשאיר עקבות. טוב, אולי היא ידעה שאני חוקר פרטי
ואם ארצה לאתר אותה באוסטרליה אתאמץ ואעשה זאת. מצד שני, ודאי
העריכה שאין מצב שאני אעשה משהו בניגוד לרצונה, כך שבטוחה
הייתה שלא אנסה לאתר אותה ואניח לה לנפשה.

חלפו חודשיים ימים מאז אותה שיחה ואכן אט אט חזרתי לשגרה. רוני
אמנם הייתה בזיכרוני כל העת אבל בעוצמה הולכת ופוחתת. אפילו
דמותה אט אט הלכה ונעלמה מזכרוני כאילו גם אני רוצה להדחיק את
סיפור רוני.

באותו יום, חודשיים לאחר נסיעתה של רוני לאוסטרליה, המתנתי
ברמזור אדום בצומת אבו כביר כאשר מכונית מוכרת לי חלפה את
הצומת ממולי. היה זה הרכב המפואר של רוני. לא ניתן היה לראות
את הנהג או אם יש נוסעים ברכב עקב החלונות הכהים והווילון
האחורי, אז עשיתי פניית פרסה באור האדום ועקבתי אחרי הרכב שדהר
לכיוון מרכז תל אביב. ברחוב בלפור עצר הרכב וחנה בצד. עצרתי
כמה מכוניות מאחור והמתנתי.

רוני יצאה מהרכב, לחצה על השלט והחלה לצעוד לכיווני. יצאתי
מהרכב ועמדתי על המדרכה כחמישה מטר לפניה. היא עצרה המומה ואז
התקרבה אליי וסטרה על פניי. את המבט הזה שראיתי עכשיו על פניה
של רוני לא אשכח לעולם - שפתיה קפוצות ועיניה מביעות זעם מזרה
אימה. "אתה לא מתבייש?" אמרה, "סמכתי עליך, אהבתי אותך, היית
המלאך שלי, התגברתי על הבגידה של עופר בעזרתך, הערצתי אותך
ואתה הולך ומזיין את החברה שלי."
היא הכתה בי באגרופיה הקטנים ופרצה בבכי קורע לב. עמדנו על
המדרכה. אמנם בחשיכה אבל בכל זאת רחוב בלפור בתל אביב, אנשים
החלו להתייחס לעניין. אמרתי: "רוני, תירגעי, אנחנו חייבים
לדבר." אחזתי בידיה המכות, חיבקתי אותה ואמרתי: "אני מתחנן, לא
פה." משכתי אותה למכוניתי והושבתי אותה ממררת בבכי. נכנסתי
לרכב ואמרתי לה: "מתי חזרת מאוסטרליה?" כבר בשלב זה ידעתי עמוק
בתוכי כי רוני לא נסעה מעולם לאוסטרליה. "אוסטרליה?" אמרה, "על
מה אתה מדבר? נראה לי שהתבלבלת." אמרתי לה: "רוני, אני חושב
שאת עומדת לספוג מהלומה נוספת. תני לי חמש דקות להסביר לך מה
קורה. אני חושב שהתמונה ברורה כעת לחלוטין."

סיפרתי לה על המפגש עם ענת בחוף תל ברוך ועל שיחת הטלפון של
ענת שבישרה לי שרוני עזבה את הארץ יחד עם משפחתה. רוני הייתה
המומה והתקשתה להאמין. היא סיפרה לי שידעה על הפגישה בחוף
בדיעבד וסיפרה לי שהגרסה של ענת קצת שונה. ענת ספרה שאכן יזמה
פגישה אתי על מנת לעמוד על כוונותיי לאחר שלא יכולה הייתה
לראות את כאבה של רוני. לגרסתה, אני הוא זה שנסעתי לחוף
בהרצלייה ושם לא עמדתי בפיתוי ונישקתי את ענת בכוח. ענת סיפרה
שהיא שיתפה פעולה מפחד ואני אילצתי אותה לבצע בי מין אוראלי.
רוני סיפרה שניסתה לשכנע את ענת להתלונן במשטרה אך ענת סירבה
בתוקף מחשש שהדברים יגיעו לבעלה.

רוני שאלה כיצד האמנתי שהיא תנטוש ותעזוב ככה פתאום לאוסטרליה.
נכון, היא לא יצרה יותר קשר כי יום לאחר הפגישה האחרונה בארקפה
ענת סיפרה לה את סיפור המפגש אתה ורוני החליטה לנתק את הקשר.
"אני לא מבינה את הקטע שלה", אמרה רוני, "למה היא הגיעה
למקומות הללו? מה יש לה להרוויח מהעניין? אני ממש לא מבינה."

רוני ויתרה על המפגש שהיה אמור להיות לה עם חברה בבית קפה
באזור והודיעה לה שאינה חשה בטוב והיא חוזרת לביתה. רוני אמרה
שעופר כרגיל בחו"ל בענייני עבודה ואפשר ללכת לשבת היכן שהוא
ולדבר. נסענו לאספרסו בר ברוטשילד וישבנו שם עד השעות הקטנות
של הלילה, מנסים להבין את מניעיה של ענת. רוני אמרה שעכשיו
כשהיא חושבת על הכול נראה לה שהדברים נעשים מקנאה. לרוני, פרט
לענייני הרגש "הדפוקים", היה כל מה שאדם רוצה בחיים - וילה
מדהימה, רכב מפואר וכסף ללא הגבלה, לרוני היו שלל כרטיסי אשראי
ויכולה הייתה לעשות בהם כרצונה ללא דין וחשבון לעופר, הייתה לה
בענייני הכספים יד חופשית. רוני הייתה בסך הכול בחורה צנועה
ולא מנקרת עיניים עד כמה שניתן, אבל בכל זאת כנראה שענת, שהיא
ובעלה עובדים שכירים ושניהם היו חברים של עופר ורוני, לא עמדה
בקצב והקנאה של ענת העבירה אותה על דעתה.

רוני אמרה שהיא אינה יכולה לדבר עם ענת על העניין כי יהיה
פיצוץ והגברים לא יבינו מה קורה. היא תנסה אט אט לקרר את
היחסים עם ענת עד לניתוק מוחלט. אני החלטתי שאני חייב להתעמת
עם ענת, לא יכולתי להשאיר את הפינה הזאת פתוחה.

שבוע לאחר המפגש עם רוני החלטתי שהיום זה היום ונסעתי
למוטורולה על מנת להמתין לענת בעת יציאתה מהעבודה. איתרתי את
הרכב של ענת חונה בקרבת מקום והמתנתי. כעבור עשרים דקות ראיתי
אותה צועדת לכיוון הרכב, יפה ומרשימה כתמיד. לצערי, היא הייתה
מלווה בחברה והשתיים נכנסו יחדיו לרכב. החלטתי לעקוב אחריה עד
שהחברה תרד ואז אמצא דרך להתעמת אתה.

השתיים יצאו לדרך, ונסעו לכיוון רמת אביב. ברחוב טאגור ירדה
החברה וענת המשיכה בנסיעה לכיוון הרצלייה. ענת מתגוררת בכפר
סבא וכיוון נסיעתה לאזור הרצלייה פיתוח גרם לי להמשיך במעקב.
ענת נסעה בבטחה לכיוון כביש הטיילת בהרצלייה פיתוח והגיעה
לקרבת מלון השרון. לפני הכניסה למלון השרון היא פנתה ימינה
ונכנסה לחניון מלון אשל הנמצא ממש ממול.
מלון אשל היה מוכר לי היטב. כל חוקר פרטי שעסק בענייני אישות
מכיר את המלון, שמהווה מקום מפגש לזוגות בוגדים. המלון הוא
מבנה של שתי קומות עם חניה אחורית. זהו בעצם מוטל אשר במרכזו
חדר קבלה והכניסה לחדרים חיצונית. ניתן להגיע עם הרכב ולהחנות
סמוך לחדר. בדרך כלל הגבר הולך לקבלה, מביא מפתח ואז בת הזוג
חומקת לתוך החדר. אין צורך לעבור בלובי או לעלות במעלית
והאפשרות הזאת קוסמת לזוגות הבוגדים.

ענת החנתה את הרכב בין כמה מכוניות שחנו במקום. אני התמקמתי
בין כמה מכוניות סמוך לכניסה לחניון והמתנתי להתפתחויות. לאחר
כמה דקות החליקה לחניון מכונית פ'זו 607 מפוארת וחנתה בצמוד
למכוניתה של ענת. דלת הרכב נפתחה ומתוך הרכב הגיח גבר מוכר לי
היטב - עופר. הוא סימן לענת בידו שתמתין וניגש לקבלה. לאחר
כדקה יצא וניגש לחדר ממש מול חניית המכוניות. עופר פתח את הדלת
ונכנס פנימה, וענת יצאה ממכוניתה ובכמה צעדים מהירים כבר הייתה
בתוך החדר. מהירים היו השניים אבל לא מספיק לקצב הצילום של
מצלמת הווידאו שלי שהנציחה את כל המתרחש.
אם לומר את האמת, ברגע הראשון נדהמתי לנוכח ההתפתחויות אבל
כחוקרוותיק במקצוע באמת שכבר ראיתי ושמעתי הכול. המעורבות
האישית בתיק היא מה שבעצם הדהים אותי. ישבתי ברכב, ממתין
שהשניים יסיימו את ענייניהם. שעה ורבע בדיוק חלפה ודלת החדר
נפתחה וענת צולמה יוצאת בחופזה ונכנסת למכוניתה, ואילו עופר
יצא שנייה אחריה, משאיר את הדלת פתוחה כנהוג במלון אשל, נכנס
למכוניתו והשניים יצאו מחניית המלון, נוסעים לדרכם. אני המשכתי
במעקב אחרי ענת עד שהגיעה לביתה בכפר סבא. את הדרך חזרה לביתי
עשיתי בנסיעה אטית, טרוד במחשבות וברגשות מעורבים.
החלטתי כמובן לא לספר לרוני בשלב זה דבר. חששתי לבריאותה, אבל
החלטתי לנקוט בכמה צעדים.

למחרת היום התקשרתי לעופר והסברתי לו שאני חוקר פרטי ועלינו
להיפגש בדחיפות בענייני עסקיו. עופר היה מעט חשדן אבל לבסוף
קבענו להיפגש במשרדו באזור דרום תל אביב. הגעתי למקום בדיוק
בשעה היעודה ונכנסתי למשרדו, הנחתי את הקלטת על השולחן ואמרתי:
"עופר, בגידה באשתך עם המזכירה רונית הצליחה עוד לספוג, אבל
לזיין את חברתה הטובה? אני בטוח שזה ימוטט אותה לחלוטין. אם זו
המטרה שלך אז אתה בדרך הנכונה." עופר הביט בי המום ושאל: "מה
יש בקלטת?" "אתה וענת במלון אשל", אמרתי. הוא שתק לרגע ואמר:
"כמה אתה רוצה עבור הקלטת ושתיקתך, בסופו של דבר לכל דבר יש
מחיר." הבטתי בו בבוז ואמרתי: "עופר, אם חשבת לרגע שאני באתי
לכאן לעשות עסקים אתה טועה טעות מרה. אני החוקר שביצע את
העבודה עבור רונית כאשר נתפסת עם אורית המזכירה. הפעם ראיתי
אותך ואת ענת באקראי. אני בדקתי ואני יודע שענת ובעלה הם זוג
חברים שלכם ואתה ודאי מבין את ההשלכות. אני יודע גם שבפעם
הקודמת שנתפסת עם אורית חתמת לרונית על הסכם, שאם תיתפס שוב
אתה מעביר לה את הבית, הרכב ומחצית מהעסק ללא ויכוח. כמו כן
חתמת שבאם תיפרדו בעקבות בגידה מצדך אתה מתחייב לשלם לרונית
והילדים סך של שלושים אלף ש"ח לחודש מזונות ולשאת בכל הוצאות
הילדים. כרגע רונית אינה יודעת על הרומן עם ענת. אני יודע
שרונית עשתה מאמצים עילאיים שלא לפרק את המשפחה, היא נתנה לך
צ'אנס ואתה פישלת בגדול."
"מה אתה רוצה?" שאל עופר, "אני מבין שכסף אינך רוצה ואני מבין
שלמרות שסיימת את תיק המעקב שהוזמן ע"י רונית כבר לפני תקופה
ארוכה אתה מעורה היטב בהסכמים ובמתרחש. יש לך קשרים כלשהם עם
רונית?" "לא נראה לי שאני חייב לך הסברים כלשהם", עניתי, "לא
נראה לי שאתה בכלל נמצא במצב שמאפשר לך לשאול שאלות. אומר לך
מה אני רוצה ממך ואם תבצע את הדברים כפי שאדרוש תוכל להמשיך את
חייך כרגיל. סטייה אחת מהדרך ואתה מאבד הכול. אתה מנתק את הקשר
עם ענת באופן מידי כאשר אתה מספר לה את דבר הפגישה שלנו ואת
העובדה שיש חומר מצולם. אתה מודיע לה שמחר אני ממתין לה בשעה
עשר ליד משרדי מוטורולה. אתה תימצא תחת עיני הפקוחה כל הזמן.
באם תיתפס אפילו יושב עם מישהי בבית קפה, הקלטת מועברת לרונית.
יש לך המון מה להפסיד, ואני יודע שרונית לא תשרוד שוב סיפור
בגידה ולבטח לא עם ענת. אני נותן לך צ'אנס אחרון. אם אתה זקוק
לטיפול פסיכולוגי, טפל בעצמך, כנראה אתה לא שולט בדחפיך."
לקחתי את הקלטת ויצאתי מהמשרד מבלי להוסיף מילה.

עשר בבוקר ואני ממתין לענת ליד משרדי מוטורולה. ענת מגיעה
בדיוק בזמן נכנסת לרכב ללא מילה. אני נוסע לרחוב סמוך, עוצר את
הרכב ואומר: "ענת, אני לא יודע מה מנחה אותך ומה דוחף אותך
להתנהג כזונה מהסוג הגרוע ביותר שיש. הקטע עם אוסטרליה,
הניסיון להכניס אותי למיטה, הזיונים עם עופר. מה יש לך כנגד
רוני? את כאילו נמצאת בתחרות סמויה עם רוני, מנסה לגרום לה
נזק, מספרת שקרים נוראים ולבסוף שוכבת עם בעלה. הקלטת של מלון
אשל נמצאת אצלי בכספת. את מתנתקת מידית מעופר ומכל הקשור
לרוני. אני לא רוצה לראות אותך באזור של רוני בכל המובנים,
כדאי מאוד שתיעלמי לה ולעופר מהחיים."

התנעתי את הרכב, רומז שבעצם השיחה הסתיימה. ענת יצאה מהרכב
ואני עזבתי את המקום. נסעתי לכיוון ביתי, התקשרתי לאשתי
ואמרתי: "אני מגיע בעוד רבע שעה. תהיי מוכנה, אנחנו יוצאים
לקפה. יש לנו שיחה ארוכה לגלגל." דקות אחדות לאחר מכן נכנסה
מיכל אשתי לרכב ונסעתי לכיוון חוף ראשון. מיכל לחצה עליי כל
הדרך לספר לה על מה רציתי לדבר, אבל משכתי את הזמן עד שהגענו
לחוף. החניתי את הרכב וירדנו לחוף ארבע על ארבע, קפה מסעדה על
החוף, ישבנו בכיסאות שמוצבים על החול ממש לפני קו המים. סיפרתי
למיכל הכול, כל מה שידעה וכל מה שלא, על רונית, על אילת ועל
ענת, לא החסרתי פרט. שעתיים בערך דיברתי ודיברתי ומיכל הקשיבה
ומדי פעם הגניבה שאלת הבהרה כזו או אחרת. מיכל סיפרה לי שבאחד
הימים נסעה במכוניתי ועוכבה ע"י שוטרים בביקורת שגרתית. כאשר
חיפשה את רישיונות הרכב בתא הכפפות מצאה שם מעטפה ובתוכה אחד
השירים שכתבה לי רוני. מהשיר אפשר היה להבין שאכן היא מאוהבת
בי אבל היה משפט אחד שגרם למיכל להבין שאין מצדי שיתוף פעולה
בעניין. כמה משפטים מהשיר:

פאטה מורגנה / רונית
באמצע חיי כך לפתע חרב עולמי וחשיכה עטפה אותי מכל עבר,
אור קטן שהלך והעצים במהרה הבליח וניסה לגרש החושך,
מלאך בדמות אדם שנתן לי את הרצון והכוח להילחם על חיי
מלאך שחדר לנשמתי ונתן לי להבין שכאשר נסגרת דלת אחת
נפתחות רבות אחרות.
ורק כאשר ניסיתי לחבק את המלאך אליי והושטתי ידיי
תמיד הוא היה כה קרוב אבל כה רחוק, ממש כמו מלאך אמיתי
נראה חי ונושם אך כאשר קרבה ידי אליו תמיד רחק ממני מעט
בדיוק כמו קו האופק הנראה במרחקים ותמיד נשאר באותו המרחק
לא ניתן להגיע אליו לעולם, פאטה מורגנה

"השיר הזה", אמרה מיכל, "נתן לי להבין את התמונה במלואה. ידעתי
שבאחד הימים תספר לי הכול. אז מה, עכשיו אתה המלאך ששומר על
רונית מרחוק? מה מהות הקשר שלכם עכשיו? מה אתה מספר לה? מה היא
יודעת על חייך? כמה פעמים אתם מדברים ביום, בשבוע, מפגשים יש?
סיפרת לי הכול?" ככה לפתע הפגיזה מיכל בים של שאלות.

סיפרתי הכול. "כרגע אנחנו מדברים רק בטלפון אחת ליומיים-שלושה
וגם זה במגמת ירידה. גם השיחות הפכו קצרות יותר ונושאי השיחה
השתנו והם כלליים יותר." מיכל הביטה בי, הושיטה ידה, ליטפה את
עורפי ואמרה: "אני סומכת עליך, חמוד. אתה יודע זאת."

אט אט השיחות עם רוני הלכו והתקצרו, מינון השיחות ירד לפעם
בשבוע ואחר כך פעם בשבועיים, עד אשר בשנת 2001 נותק הקשר סופית
כאשר החלפתי מספר מנוי עקב הטרדות שהיו לי ולא עדכנתי את רוני
במספר החדש. אם רוצה הייתה רוני להשיג את המספר החדש יכולה
הייתה לעשות זאת בלי בעיה דרך משרד עורך הדין ששלח אותה אליי
לראשונה אבל כנראה היא הבינה שאני מעדיף כך.

מובן שהמשכתי מרחוק לבדוק ולדעת מה קורה באיתורית של עופר
ואפילו חדרתי למשיבון הסולולרי שלו והקשבתי מדי פעם להודעות.
משם למדתי שבשנת 2002 נולד לעופר ולרוני ילד שלישי ובשנת 2005
נולד לזוג ילד רביעי. למדתי גם שהם עברו להתגורר בווילה מפוארת
שבנו במערב ראשון ועל פניו נראה היה שהכול מסתדר על הצד הטוב
ביותר.

לפני כחודש ישבתי עם בתי בקפה ארומה בקניון הזהב. לפתע ראיתי
אותה בתור לקופה, יפה כתמיד, כאילו אחת עשרה השנים שחלפו מאז
שראיתיה לראשונה עמדו מלכת. הסתכלתי סביב וראיתי בחורה בתחילת
שנות העשרים, דומה לרוני להפליא, מן הסתם זו הייתה בתה. לאחר
כמה דקות התיישבו השתיים באחד השולחנות הסמוכים. רוני לא
הבחינה בי ואני לא יכולתי להסיט את מבטי מהשתיים. לבסוף, כאשר
החלטנו לקום, ניגשתי ביחד עם בתי לשולחנה של רוני. "שלום",
אמרתי, מביט בשתיים. רוני החווירה לרגע ומייד התעשתה. "שלום
אביב", אמרה, "תכיר את בתי שרון." "זאת בטח נועה", אמרה,
"וואו, היא מדהימה." "בואו, שבו אתנו", אמרה רוני. נועה בתי
התיישבה מיד ולא נותר לי אלא להצטרף. רוני הביטה לתוך עיניי
ואמרה לבתה שרון: "זה אביב, הבחור שסיפרתי לך עליו, החוקר,
המלאך שהציל את הנישואים שלי ושל אבא." "זה בסדר", חייכה אליי
רוני, "היא יודעת כל פרט." "אחלה", אמרתי, "אני מקווה שהכול
בסדר בזוגיות שלכם עכשיו." "כן", אמרה, "באמת שהכול בסדר.
נולדו לי עוד שני בנים, עופר מתנהג למופת ועבר שינוי תהומי,
אבא נפלא ובן זוג נהדר, הצלחנו להתגבר על הכול ואני מאושרת."
"נפלא", אמרתי, "אני שמח לשמוע. טוב, אנחנו חייבים לזוז. היה
נעים מאוד לראותכן, בנות." קמתי ואחזתי בידה של נועה. "רגע",
אמרה רוני, "תישארו עוד קצת, מה אתה ממהר? ספר לי מה קורה
אצלכם, מה שלום מיכל, יש לך ילדים נוספים?" "התגרשנו לפני כמה
שנים", אמרתי, "טוב, אנחנו חייבים לזוז." רוני הייתה המומה
מהידיעה שהתגרשתי. ניתן היה לראות זאת בבירור. "רגע", אמרה,
"השאר לי מספר טלפון, אולי אצטרך פעם." נתתי לה את מספר הנייד
ונפרדנו לשלום.

לאחר כשעה התקשרה רוני. "שלום", אמרה, "אני עדיין בהלם. מה קרה
שהתגרשת?" חייכתי לעצמי ואמרתי: "זה עניין מאוד ברור, לא?
למיכל ולי לא היה מלאך שומר."

מבוסס על סיפור אמיתי, השמות והפרטים המזהים שונו.