|
את מילותיו אני מזהה לאט
הוא שוקל אותן
בדמיונו מנסה
להתקרב אליה
ביום החם המנומנם
הוא אוחז בעטו
על בלוק שקנה
חושב מחשבות מציאותיות
מסתכל עלי בפליאה
ואני אליו מתנצל
הוא מחייך
רוכן על הבלוק
ומתנצח עם העט
וידו מרחפת על הנייר
בעיניים מנומנמות
שוב מסתכל סביב
וקולו בגוונו היחידי
משרה עלי
שלווה |
|
|
תראו, יש לי
המון מה לתרום
אבל דיברתי רק
על שם המשפחה
צפיחית בדבש
מתקפלת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.