" שים לנו ככה איזה אייל גולן, באמא ש'ך."
(ילדים במסיבת יום-הולדת לסטודנט שבא לעשות חלטורות עם הגיטרה.
המיתון ב-2003.)

היום הולך חזק מאוד שירים של ניק דרייק, או ניק קייב או סתם
איזה ניק אחר. וואלה, כל הגויים האלה אותו הדבר, חבורה של
קוקסינלים דיכאוניים. מוציאים לך אלבום אחד בגיל 20. מתאבדים.
ורק אחרי שקרובי המשפחה שלהם צריכים כמה לירות, אז פתאום
מוציאים לך הקלטות נדירות שלהם באלבומים מהודרים עאלק.
מה שכן, אנשים פשוט נדפקו במדינה הזאת. אפילו למות בשקט אי
אפשר כאן.
לקחו את כל הדרעאק מאמריקה והביאו לכאן בייבוא אישי. הכול בגלל
ביבי הזה. או בנג'מין. או איך שלא קוראים לו. זה שהיה פעם ראש
ממשלה. בעצם הוא גם עכשיו ראש ממשלה. אבל אני מה אכפת לי. כל
עוד נכנסות כמה לירות. שחור. לא מדווח. מצווה. נותן כבוד למת.

בהתחלה היה הולך רק שירי ארץ-ישראל הישנה, למה אלה,
הקיבוצניקים, הרגישו נוסטלגיה באותו רגע. זה החזיר אותם לזמנים
שהם שלטו כאן במדינה לפני שהליכוד עלה. חוץ מזה אלה מאז ומתמיד
לא היו עושים קבורה דתית. רק מה, מאז שהתחילו לקבור ת'קיבוצים
הם התחילו לעשות מזה ביזנס.
אחר כך נדבקו בשיגעון היאפים והבורגנים מהערים הגדולות, שהם
אותם האשכנזים כמו הקיבוצניקים, רק שידעו לעזוב בזמן. בדיוק
כמו בבורסה, שהיום הם מפוצצים שמה ימבה כסף, עד המפולת הבאה,
כמובן.
וואלה, אלה אוהבים לשמוע כל מיני אשכנזים דיכאוניים אחרים. ערן
צור, אביב גפן, חמי רודנר. שרק מלשמוע שורה אחת שלהם, בא לך
למות. מהזיופים.
אז פעם אחת שמתי להם את הדבר האמיתי, מהמקורות, אבי ביטר.
דיכאון אוסול.
כמו נר נשמה, רק צרוב על דיסק כמו סרט טורקי בשישי בצהריים.
צעקו עליי להפסיק ת'מוזיקה הערבית הזאת.
סבא שלי ז"ל תמיד היה אומר שהתנשאות זה לכל החיים.

(אלמוג בן-שושן, די ג'יי בלוויות)