[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לואיס אופוס
/
תסביך תחת

"היי, זוכרת את הפעם ההיא, שבגדת בי עם... נו - איך קראו לו?"
שאלתי בחיוך מתגרה.
"אוי באמת, אתה לא תרד מזה אף פעם? היינו בתיכון! הייתי ילדה."
מאיה החלה לעשן את הסיגריה שזה עתה שלפה מתיקה. היא הייתה כל
כך סקסית כשהייתה מעשנת, ובכלל. חייכתי אליה - "הוא זיין אותך,
נכון? לא יכולת קודם לתת לי קצת לפני שתקעת לי חנית בלב?"
היא התעלמה מהשאלה. "מוזר, אתה לא חושב?"
"מה?" שאלתי בחוסר עניין.
"שנפגשנו ככה, פתאום. אחרי שבע שנים. בכל זאת, לא התראינו מאז
התיכון."
השאלה הפנתה חזרה את תשומת לבי אל פניה - "צירוף מקרים, כן.
האמת שקיוויתי לפגוש אותך ביום מן הימים - את יודעת כמה רציתי
לזיין אותך בתיכון?" היא חבטה קלות בכתפי בחיוך - "תפסיק לדבר
ככה, אריק."
"מה את רוצה שאני אגיד? שרציתי לעשות אתך אהבה, מתוקה? מותק,
היה לך תחת מהמם... עדיין, זאת אומרת."
הפעם היא לא השיבה. היא איפרה את הסיגריה הלא גמורה בכוס על
השידה והתרוממה מהמיטה. הבטתי בה, במלאכית העירומה הזו, עם
התחת המדהים שאני מפנטז עליו כבר מתיכון.
"רוצה שוב?" שאלתי בציפייה. היא הפנתה את ראשה הצדה, לא מביטה
בי עדיין, לא מגיבה. "יאללה, תחזירי את עצמך למיטה, לא כל יום
נפגשים שני ידידים ישנים בחור בניו דלהי, באותו בית מלון, ועוד
כשנותר חדר אחד בלבד. מישהו רצה לראות אותנו קורעים את
הסדינים, מאמי. בדוק."
היא זרקה לעברי מבט מתגרה, בלי לומר מילה. נשכתי את שפתיי, אך
היא התעלמה ונעלמה מאחורי הקיר. "הטבע קורא - תתאפק, כי אני לא
יכולה." היא זרקה מבעד לקיר.
שכבתי שם על המיטה, מפנטז על הרגעים הבאים, מתנתק מהמציאות -
עד שהיא משכה אותי בחזרה לכדור הארץ.
"מה זה?"
היא מצאה את התמונה.
"פאק. וואי, מאיה, עזבי את זה." ניסיתי לחטוף אותה מידה, אך
היא התחמקה. "מה זה? למה יש לך תמונה שלי? עם כתובת? פרטים?
מאיפה השגת את זה?"
"סתם, עזבי. אני..." היא תפסה את התיק שלי, ושלפה את התיקייה
השחורה. כל הלילה היא שאלה עליה, אבל לא נתתי לה לגעת בה. רק
זה היה חסר לי. "זה קשור לזה?" "מאיה, תעזבי את זה, כוס עמק!"
תמונות שלה החלו להתפזר על השטיח ההודי. ומסמכים, כל המסמכים.
"אתה עוקב אחריי? מה זה, אריק?"
היא התחילה להתעצבן.
"תני לי להסביר..."
"כמה שילמת לפקיד?!"
"מה?" שאלתי בחוסר הבנה אמיתי.
"כמה שילמת לו כדי להגיד שנשאר חדר אחד? שיחדת אותו, אריק?"
לא השבתי לה. חייכתי והתחלתי להתלבש. היא זרקה את התיקייה על
הרצפה והמשיכה לדרוש הסברים. לא עניין אותי יותר - לא יודע למה
היה אכפת לי מלכתחילה. אני את שלי עשיתי, ובכלל... לך תסביר
לבחורה שיש לך תסביך עם התחת שלה כבר מכיתה י'. טוב, זה
והעובדה שהיא חייבת לך מיליונים על כל הפסיכולוגים שהלכת אליהם
בגללה.

"נראה לך שאני באמת לא זוכר איך קוראים לו?"
טרקתי את הדלת. חזק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"מה זה החומרים
הפורנוגרפיים
האלה?! בועז
רימר הזה עוד
ישמע ממני!"





מתוך "למה הבמה
מוגבלת מגיל
18", מסמך סודי


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/9/07 15:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לואיס אופוס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה