שוב הצליל המוכר,
באוזניי.
והקול שלך,
לא מפסיק להתנגן לו,
ברקע.
איך ידענו לשיר,
יחד.
ואיך כל הצלילים נדמו,
לרגע קט.
פעם עוד הינו,
מנגנות זו על זו,
עם פרחים וכינורות,
ופסנתר דרמטי,
להנציח את הרגע.
עכשיו המוזיקה כבתה,
והכינורות נעצבו.
כל המילים נעלמו.
רק נשאר קצת,
הקול שלך ברקע,
מתנגן לי לפעמים.
בשקט.
עם פסנתר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.