חולה במחלה ממארת
רואה מספרים
סופר שעות
נותן לעצמי, מרווח לפני הסוף
כל לילה זה מתקרב
כל בוקר זה מתאושש
לא חייל במלחמות של אחרים
לא שפוט של הכללים
גם אלוהים יושב לבד בבית
מחכה שישתנו החוקים
לקחת את מה שאפשר
לשמור בצד, לימים קשים
ובלילות חייל באמצע החיים
נאבק עם כרס וקרחת שלא משתנה
חולה במחלה ממארת
מול נשים צעירות ויפות
מאבד חלקים מן הגוף
לטובת כושר של יום ראשון
מול מראות שבורות, מגלה
שהגיע זמני למות
סימנים של מלחמה על הידיים
מאבק נחוש בדיכאון
שירים שנכתבים מסרטים של אחרים
חלומות על זיונים בחול
אני חולה במחלה ממארת
שואף להגיע לאפס
שואף להגיע לאפס
טיולים במוטלים זולים
לכתוב כמו המשורר, שמת בפנים
שהאקדח טמון עמוק בחגורה
והידיים בכיסים,
יוצא למלחמה
אני רואה מספרים, עולים ויורדים
תמונות של נשים ערומות
פרושות על מפת חול
מצד ימין נפנה, מצד שמאל נכתוש
ואני מול מסך מהבהב
מחפש נקודות להשלמה
סכינים נעוצים עמוק בלב
תמונות של אהבות ישנות, נתלשות מן הקירות
ספר טלפונים ריק משמות לנחמה
אני חולה במחלה ממארת
שהפנים נשברות למחצה
המספרים עולים ויורדים
אני לא יודע
את מי למכור, את מי להכיר
חולה במחלה ממארת
סופג את הדם בחולצה ישנה
מול מראות שבורות
אני מבין
שהגיע זמני למות
2007, הכי קרוב לסוף |
