הם עמדו יחד בתחילת המסלול הארוך, הם היו רבים מאוד, אך גם
שונים, היו שם גברים ונשים, ילדים וזקנים, חכמים וכסילים,
מוזרים ורגילים ועוד מגוון רב...
הם הביטו סביב אל הטבע - אל הבלתי נודע, חוששים ומתרגשים כאחד,
וחיכו לשריקת הפתיחה.

הם חיפשו אותו, את האיש, את הדמות שתגיד מה לעשות...

ופתאום נשמע הקול, קול שבקע מתוך רמקול קטן שהיה סמוי לעין:

"הקשיבו כולם,
התכנסתם פה היום כדי לצאת למסע. ודאי שואלים אתם את עצמכם מה
יטמון בחובו מסע זה, למה תידרשו ומה תעברו...
מעט מאוד אוכל לספר לכם טרם תחילתו, אך אוכל להגיד בוודאות כי
לא כולם יגיעו לסופו של המסע.
ישנם אשר ילכו לאיבוד,
ישנם אשר ימותו מרעב או מצמא,
ישנם אשר יגיעו לשיגעון.
לכל אדם הניצב פה מסלול מיוחד משלו.
חלקים מן המסלול תצעדו יחדיו וחלקים תצעדו לבד.
חלקים מסוימים תצעדו ימים מבלי לראות נפש חיה אך אוכל להבטיח
לכם כי גם במקומות השכוחים ביותר אהיה אתכם.
פעמים תטפסו על ההר ותחשבו כי לעולם לא תגיעו לסופו, אך כאשר
תתקדמו תראו שאתם בדרך הנכונה.
פעמים תחשבו כי אתם קרובים מאוד לסוף המסע, הרי אתם ממש בפסגת
ההר, אבל כאשר תגיעו לפסגה תראו את הפיסגה הבאה - הגבוהה
יותר.

את סופו של המסע לא תפספסו - הרי לשמו כולכם פה היום.

תצלח דרככם."


הם הביטו סביב, וידעו כי הגיעה השעה.
אט אט החלו לצעוד איש איש לדרכו במסע.

מסע החיים.