[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אבישג גולן
/
הירושימה שלי

ביום שאבא עזב את הבית הרגשתי שעולמי חרב עליי, הרגשתי שלא
אוהבים אותי יותר, הרגשתי שאבא שלי עזב, נטש, ברח ממני. הרגשתי
שזה בגללי, חשבתי שהוא גילה על משהו ממש רע שעשיתי והחליט
להעניש אותי. אבא היה כל עולמי הצר וביום שהוא עזב הסתכלתי
עליו מהצד בעצב מבלי לבכות, מפני שחשבתי שאולי הוא סתם עושה לי
תרגיל, משחק איתי, אך הימים חלפו והבנתי שזה רציני. הסתכלתי
מהצד בעצב מבלי לבכות, מפני שהוא לא הרשה לי לבכות אף פעם.
ביום שאבא עזב את הבית הוא לקח איתו סט צנצנות לקפה וסוכר בתוך
קלקר עטוף בפלסטיק שקוף בצבעים לבן, שחור, אדום ואני מניחה
שהוא גם לקח את הבגדים שלו ועוד דברים, אני לא זוכרת בדיוק מה
עוד, אבל אני זוכרת שאחרי זה הריח שלו החל נעלם מתוך הבית לאט,
לאט. אותו ריח שיותר מאוחר למדתי לזהות בבתים שהוא התגורר בהם,
אותו ריח שעכשיו אני שונאת כל-כך שאם אני מריחה אדם עם ריח
מאוד דומה אני בורחת ונרתעת ממנו בגועל.
ביום שאבא שלי עזב את הבית התחלתי לשתוק יותר ויותר, הפכתי
לאחראית ויותר בוגרת, התכנסתי אל תוך עצמי, גילתי את הבריחה
שלי אל תוך העולם הפנימי שלי, גילתי ששם יותר טוב.
ביום שאבא שלי עזב, כשכולם היו הולכים לישון הייתי בוכה אל תוך
הכרית מבלי שאף אחד ישמע, או יראה, הפכתי לילדה מלנכולית,
איבדתי את עצמי בתוך הדאגה לכולם.
ביום שאבא שלי עזב הפכתי להיות האימא והאבא של כולם - של אמא,
של אבא, של אחותי ושלי עצמי. כולם היו אומרים איזה ילדה בוגרת
ואחראית, כולם היו אומרים איזה ילדה טובה, כולם אמרו איזה ילדה
מיוחדת ואני בכלל לא הרגשתי מיוחדת, רק שונה ומוזרה.
ביום שאבא שלי עזב את הבית משהו נשבר בתוכי, משהו היה חסר
ואותו משהו לא התמלא עד עכשיו, 25 שנים אחרי. לפני שהוא עזב,
כשהיה לי חלום רע הייתי מטפסת למיטה שלו ושל אימא, לפני שהוא
עזב כשהייתי מפחדת הייתי רצה אליו, ביום שהוא עזב כבר לא הייתי
יכולה ומסוגלת לעשות זאת, הייתי ממשיכה לשכב במיטה ולבכות,
ביום שהוא עזב למדתי להילחם ולא לפחד מהפחד. לפני שהוא עזב
הייתי הנסיכה הקטנה, ביום שאבא שלי עזב הפכתי להיות המלך עם כל
האחריות והעוצמות שנלוות למעמד ולתפקיד.
ביום שאבא שלי עזב את הבית, למדתי להיות הגבר החסר שנמצא,
שתומך, שמלטף כשבוכים, שלא אורז את הדברים שלו ועובר לגור
במקום אחר, שלא בוחר במשפחה וחיים חדשים על פני אלו שיש לו
פה.
ביום שאבא שלי עזב למדתי להיות קשוחה, בדיוק באותו מקום שהייתי
גם רכה, למדתי למצוא נחמה באוכל, להקיף את עצמי בחומות של שומן
וקשיחות בכדי להגן על עצמי מכל מה שנמצא בחוץ, למדתי לא
להרגיש, לא לבכות, לא להתעייף, לא ליפול בכדי שהוא וכולם יוכלו
לראות איזה ילדה חזקה אני, כשכל מה שרציתי זה לברוח לאי בודד
ולא לדאוג לכלום ולאף אחד.
ביום שאבא עזב את הבית למדתי לשתוק, הפכתי לשבלול, למדתי לתת
מבלי להצטרך לקבל בחזרה, למדתי מהו שיברון לב, למדתי לעזוב
מבלי להסתכל אחורה.
העצב שנפער בתוכי מהיום שהוא עזב לא עוזב אותי. האכזבה, הקנאה,
השנאה, הכעס שעדיין עצורים בתוכי ומסרבים להשתחרר. השנאה,
הדחייה וחוסר האמונה בגברים שעדיין מקוננים בתוכי למול כל גבר
שבא מולי והכעס, הכעס שהולך, מתגבר ומתעצם בתוכי, אבל לא מוצא
את דרכו החוצה ומתגלגל בתוכי ואל עצמי, הכעס שלמדתי לדחוף עמוק
בתוך מרתפי נשמתי שהפכה לחסרת מנוחה מהיום שאבא שלי עזב.
מהיום שאבא שלי עזב את הבית הייתי מחכה מחוץ לבית, ליד הכביש
למקרה שהוא יעבור שם, גם בימים שהוא לא היה אמור לאסוף אותנו,
הייתי מחפשת אותו, הייתי מטלפנת אליו לעבודה, לדירה, לכל מקום
שהייתי יודעת שהוא יכול להימצא, במהלך השנים הייתי מתקשרת מבית
הספר שיבוא לאסוף אותי באמצע היום - היו לי כאבי ראש איומים
ובלתי מוסברים. מהיום שאבא שלי עזב כמעט ולא הייתי חולה, הייתי
חזקה.
הסבירו לנו לפני שזה לא שאבא או אמא מפסיקים לאהוב אותנו בגלל
שהם מתגרשים, אבל אני הרגשתי שאין לי אהבה. הרגשתי שאני צריכה
להילחם עם כל העולם על תשומת הלב, אף על פי ולמרות שקיבלנו
יותר מדי.
ביום שאבא שלי עזב הפכתי לאישה קשה וקשוחה שקשה להתקרב אליה,
עד היום. הלב שלי כוסה בחומר קשיח שלא נותן לאף אחד להתקרב,
אפילו לי לעצמי.
ביום שאבא שלי עזב, באופן פרדוכסלי, הפכתי ליותר מפונקת, אבל
רק איתו ובזמן שהיינו איתו. הפכתי להיות החברה הכי טובה שלו,
זאת שהוא מתייעץ איתה ומדבר איתה שיחות על עניינים ברומו של
עולם, זאת שבאה וגוזרת את הציפורניים וגורבת לו גרביים ברגל
שהוא לא יכול להזיז, לקפל ולהגיע אליה. זאת שמתעקשת שדברים
יהיו כך ולא כך. הרגשתי שהוא הגבר שלי ואני האישה שלו, הרגשתי
שלעולם לא אוכל לאהוב עוד מישהו כפי שאני אוהבת אותו, שלא אוכל
להעניק את עצמי לאף אחד אחר, לעולם. הרגשתי שאין אחר מלבדו,
הרגשתי שזו הפעם האחרונה שאתן למישהו לעזוב אותי, למרות שמאז
נתתי לגברים לעשות בי כרצונם, לבוא, ללכת, לצעוק, להרביץ,
לאנוס, לפגוע ולמחוק את כל כולי רק בכדי שיישארו, להשתמש בי,
להיכנס אל חיי בסערה, לתת לי הבטחות שווא, למלא אותי בשקרים
ולתת לי לדאוג להם ולשמור עליהם, מבלי לבקש כלום בחזרה, מבלי
לכעוס, מבלי לשנוא, מבלי לדבר. נתתי להם לשנות אותי, להוריד
אותי למטה, לנצל אותי ואז ללכת מבלי להשאיר עקבות, להשאיר אותי
חלולה, שבורה, בוכה, כועסת ושונאת את עצמי על מה שאני, כי הרי
רק בגלל זה הם עוזבים.
מהיום שאבא שלי עזב יצאתי במסע, מסע אל תוך עצמי, מסע במטרה
להרוס את עצמי, את מי שאני, את הזהות שלי בכדי ללמוד להיות
מישהי אחרת, מישהי שאבא שלה לא נוטש אותה, מישהי שלא צריכה
לדאוג לכולם והכול, מישהי שלא צריכה להיות אישה חזקה, גבר
חסר-נמצא, מלך שדואג לנתינים שלו, ילדה שמחפשת אחרי אבא. רציתי
להיות שקופה, להיעלם ולא להיות אני יותר, אבל לא הבנתי שאני לא
יכולה להיות מישהי אחרת חוץ ממה שאני. ביום שהוא עזב הרגשתי
שאני רוצה להיות שקופה, בכדי לא להרגיש יותר עצובה, כואבת,
ילדה רעה.
ביום שאבא שלי עזב למדתי להיות לבד, הרגשתי שאין אף אחד בעולם
הזה שאני יכולה לסמוך עליו מלבדי, כשגם עליי אי אפשר ממש
לסמוך, כי אותי הרי אבא עזב בגלל משהו שאולי עשיתי. למדתי
להיות עם עצמי במשך שעות, ימים ושבועות, לחכות בשקט שמשהו
יקרה, להמתין בציפייה לבלתי צפוי, לרע וכשטוב מגיע להדוף אותו
ולא לתת לו להיכנס, לא לקבל אותו.
ביום שאבא עזב הרגשתי שאני צריכה להעניש את עצמי על כל הדברים
הרעים שעשיתי במשך שש השנים שחייתי ביחד איתו, כל הדברים הרעים
שגרמו לו לעזוב אותי, כל הדברים שעושים אותי מי שאני ושעד היום
הוא לא מקבל אותם ואותי, כל הדברים שאני עושה גם היום לרצות
אותו.
ביום שאבא שלי עזב הרגשתי עצב גדול שמושך אותי אליו עוד ועוד.
הרגשתי שבכל פעם שמישהו נמצא איתי זה רק קצת, עד שהכול ייהרס,
יחרב והוא יצא מתוך הבית וישכח שאני קיימת בכלל.
ביום שאבא שלי עזב הרגשתי שאין לי יותר מקום בעולם ובחיים
האלו.



נכתב בעקבות תרגיל בדמיון מודרך 30/8/07.
וסליחה אם פגעתי במישהו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין כמו ג'וני
ווקר על הבוקר.



אחד קצת שתוי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/9/07 13:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבישג גולן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה