ערב קודר, יושב על הבאר. עשן של סיגריות מסתחרר בחלל.
ברקע צלילי אקורדיון מתנגנים, אלוהים כמה שהם מעצבנים...

אצבעות יד ימין עדיין אוחזות באקדח שטמון במעיל.

"מה עשיתי?" חושב הבחור, חושב ומוריד עוד שוט וויסקי.
"מה אעשה עכשיו?"

גופתה עדיין מחכה במכונית.

אקורדיון מזוין טוחן לו בראש,

העיניים מאדימות לאיטן, לא מצער, לא מבכי,
רק מזעם ותחושת חלחלה. "אחרי הכל, הגיע לזונה".

נגן האקורדיון טופח על כתפו, "תתעודד חברי, יהיה טוב, עוד
תראה".

בסיבוב חד, נחשף האקדח, נצמד למצחו של האקודיונן, ההדק נסחט,
המוח משפריץ. הברמן נחרד, פיו נפער לרווחה.
עכשיו זה סופו.
שלושה כדורים מפלחים את ראשו.
צעיר וצעירה שיושבים בסמוך מוצאים את מותם במתח יריות.
הברנש הנוסף רץ אל הדלת, כדור בגבו מפילו לרצפה, עוד אחד לראש
והוא מת.

הבחור מחזיר אקדחו למעיל, חובש כובעו, וחושב "מה עשיתי?"
"זה הגיע לזונות... אני צריך להשיג אוטו יותר גדול..."