רקיעות פרסות על אדמת חייך
מודיעות על מסע לילי
צלילים של מלחמה ואת מרגישה
עמוק בבטן משתולל בך רגש

פוסעת הלאה לכיון יבשה מקום בטוח
להחנות את גופך הכואב מיום ארוך
ציפורנייך פצועות מתחפרות בעורך לסילוק גרד של טפיל
נשכבת מודאגת מהרהרת על יומך בנייך חייך
עליך

"נסלדת" מאורך רוחך מן אשה איש
חיה בין גברים בפנים אשה מדדה על
זיכרון ילדות כואב
שרוול עצבות מונך לכתפך

והשנה שנת חלום
הרגשה שעוד מעט יהיה טוב
מתנקה מבפנים משתטה בשטיפה
בודקת נשיותך  מודעת בדידותך
עמוק עמוק בין חדרי ליבך אוהבת אותו
אישך שלך בעלך זיכרונך עצבך.