את קונה לך ולבעלך בגדים בקסטרו עודפים.
את לא מבינה
שבגלל אנשים כמוך
אי-אפשר, אבל באמת שאי-אפשר
לעבור באלנבי באופניים.
כבר באותו ערב שישי את יושבת בארוחה עם חברים
לבושה שמלת שיפון שקפקפה
בהדפסי שושנים ענוגות מהעונה הקודמת
ומצהירה:
"שיואו! איזה גבר סקסי אל גור!"
בעלך, שהולבש לכבוד האירוע
בחולצה בהשפעת ציורים יפניים וכלי פורצלן סיניים,
המתחברים למראה מלחים מערביים מתחילת המאה,
נאנח בכבדות ולוגם מהבירה.
"אתם יודעים שגם רונלד רייגן היה שחקן?!"
הבקיאות המרשימה שלך בדמויות המפתח בפוליטיקה האמריקאית,
גורמת לך להזדקף על הכיסא בביטחון.
הגבר שמולך מרגיש צורך פתאומי לגלגל בידיו את מפתחות ההונדה
שהביאה אותו ואת זוגתו לנמל תל-אביב אול דה ווי פרום נתניה.
בסוגריים: זוגתו שלמדה אנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ועל
בסיס כך התבקשה לבאר לכלל הנוכחים את המונח "אנתרופומורפי"
בשיחה על אל גור המהמם, לא קישרה ממש בין תופעת הפרבור שגורמת
לבעלה למזמז את מפתחות המשפחתית לעיתים כה קרובות לתפקיד הגורם
האנושי ביחס להתחממות הגלובלית.
בעלך כבר מרגיש בכל חלקי גופו שאו-טו-טו מזכירים את ארנולד
וממהר להזמין עוד בירה.
הוא יודע מצוין שגם רייגן היה בעברו מושל קליפורניה ונשבע
לעצמו באמ-אמא שלו שהוא לא הולך לפתוח פיו.
את לא טיפשה.
את יודעת אפילו ששוורצנגר רפובליקני.
בעלך בטוח לחלוטין שבדיוק שני רגעים אחרי שהאוסטרי עולה בשיחה,
הציפורים הכחולות שעל חולצתו מתחילות לשיר את "חליל הקסם".
הוא לוגם מהבלגית, מודה לאלוהים על הגלובליזציה ומייחל לגלובל
וורמינג שיטביע כבר לעזאזל את נמל תל-אביב.
ואת?
את מפילה כאילו במקרה את כתפיית השמלה החדשה ואומרת:
"איזה קטע שגם ארנולד שוורצנגר... נו, אתם יודעים..."

...Der holle rache kocht in meinem herzen