אני יודעת שהיא אהבה אותי
בצורה זו או אחרת.
למצוא פתיחות בעולם חסר לב
במקצוע של רגשות מלאכותיים,
כאילו בורכתי בחסד כנפיים שחורות.
היא אהבה אותי...

התמסרתי ליאוש חלומי
כי חלמתי לא להתייאש.
אעדיף לשמוע את ה"לא" הידוע
על פניי סימני השאלה חסרי התועלת הללו.

אני אדם רגיש מאוד
שמרחיק את עצמו מרגשות
כשפעם אחת לא עמדתי על המשמר
חטפתי בפרצוף את האירוניה
שהצדיקה הכל
כשרציתי לעמוד על טעותי.

אני לא מפחדת מהאמת
אלא מהמציאות.
תוהה מדוע אנשים רצים בלילות
לזרועות מנצלות
ובאור יום לא מרימים שיחה
למי שבאמת אכפת.

כנראה כי לא אכפת.

ואולי מישהו צריך להגיד לו
שלא מספרים את אותה בדיחה פעמיים.