לנשום עמוק.
הראש טובע בתוך המקלדת.
חלומות מתערבבים עם מציאות. החלום מרגיש לי מציאותי יותר, נחשק
יותר.

הו, אני רוצה להרגיש משהו, אמיתי, עד כדי זעזוע, עד כדי
זוועות.
מחריד.
אני רוצה לתפוס במשהו.
כמו בבשר חי, לקרוע גידים, להתיז דם לכל עבר, לחדור עמוק,
למצוץ את כל מח העצם עד תם.
להראות שאני פה, בפנים.
אני רוצה להיות טוהר, להיות חורבן, להיות אשליה, להיות אמת,
להיות.
בני אדם עסוקים בשטויות.
הם לא יכולים לראות אושר אפילו אם הוא עומד מולם וקורא בשמם.
יש פה לב, אדום, גדול, פועם, יושב ומחכה על המדרכה מתחת
לרגליכם.
הרבה יותר קל לעבור, לדרוך, למעוך אותו על האספלט.
מראה יכול להטעות, חברים יקרים, אל תשכחו את זה.

עמדתי שם והבטתי מעבר לחלון הקטן, שיר ישן התנגן ברדיו.
נשמתי עמוק.
חיכיתי לתורי וראיתי נוף מדהים.
איך יתכן לחלוק דבר שכזה?
איך אפשר לחזות בו לבד?

דימיינתי אותך שם, מביט אל תוך עיניי מבעד לסורגים.
"מה את רוצה? כל דבר שבעולם."
"נחת"

אתה יודע, היופי הוא בעיני המתבונן, אומנם, רובינו בוחרים
בעיוורון.
אל תשכח לראות ברגע הנכון, אל תפחד להרגיש.

לנשום עמוק.
נחת.