"Holly came from Miami FLA.
Hitch-hiked her way across the USA.

Plucked her eyebrows on the way
Shaved her leg and then he was a she
She says, hey babe, take a walk on the wild side
Said, hey honey, take a walk on the wild side"

אתה ממציא את עצמך מחדש כל הזמן, כך אתה יודע שאתה אמן, יוצר.
כך אתה יודע שאתה חי.
אפילו אם אתה ממציא את אותה דמות בגרסה משופרת ומעודכנת כל
פעם.
כמו לו ריד.

אתה יכול כמו דיוויד בואי להתמכר לחדשנות ולשינוי אך גם אז אדם
שיבחן את שינוייך בקפידה - יראה את אותה דמות מציצה שם מתחת,
מתגלגלת, גלגולים שונים.
ממילא סוג זה של המצאה מחדש נובע בעיקר מאגו נפוח ומהפחד
להישכח.

"And the coloured girls go

Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo"

אחת הבעיות הבולטות עם אמנים נשכחים היא שהם אינם מפרגנים או
אינם מבינים את הצורך להמציא עצמם מחדש. הם שוכחים שזו פואנטה
חשובה ונצמדים לדבר אחד שבסופו של דבר מוביל אותם החוצה
מתודעתנו.
דיוויד בואי הבין את זה וחושש מזה כל כך...
אבל איזה סבא מגניב?

תמיד יש לי בראש מילים שלו,
תמיד יש לי בראש אווירה של לו ריד.

"Hey babe, take a walk on the wild side
I said hey Joe, take a walk on the wild side"

האיש הזה כל כך מודע לאווירה עד שאינו מוריד את רחש המגברים
מהתקליטים שלו.
ופעם אחת, כדי לנגן שיר - כיוון את כל המיתרים של הגיטרה לתו
אחד, אותו תו... תחשבו על זה רגע...

"I said, hey babe, take a walk on the wild side
All right, huh"

תמיד אהבתי הרואין שיק, הרבה לפני שכמה פלצנים קראו לזה בשם
הנורא הזה.
רזה, חיוור, זז לאט. מכנס צמוד לרגל (סקיני ג'ינס מיי אס...
איך עובדים עליכם בקלות... בשנות השמונים קראו לזה
"ג'ינס"...)
חולצה צמודה וז'קט רפוי... מגפי בוקרים מתחברים עם זה טוב...
משפיעים על ההליכה...
שקעים מתחת לעיניים.
אני מתחבר לזה כל כך. הרבה יותר אצלי מאשר אצל אחרים.
כשהכרתי את אנגליה - התקלקל לי המראה. אנגליה השמינה אותי,
איבדה את שערי הארוך.
עכשיו, כשאני פה, שבע שנים אחרי, זה חוזר.

תמיד אנשים אומרים: "כל חיי רציתי להיות אמן..."
:)
הנה עוד פעם...
תמיד חיפשתי דרך, לא הבנתי שאני כזה, אבל אולי זה חלק
מהעניין:
היוצר רק יודע שהוא יוצר - אלה הדעות של אחרים שעושות אותו
אמן.

"She said, hey babe, take a walk on the wild side
I said, hey honey, take a walk on the wild side
And the coloured girls say"

במשך שנים הייתה לי בעיה לבחור שם משפחה חדש...
התחלתי עם "קי" (תחשבו על זה רגע) "ג'וליאן קי"... קצת נשמע
כמו ג'אנקי... לא?
לא הבחנתי בזה אז, אבל שם המשפחה שלי תמיד שיקף את מה שעבר
עליי בתקופה  נתונה...
כשהייתי בארמן זה היה "בר"
כשנסעתי לאנגליה זה היה "ריין" (יעני גשם... למי שנגמרה
הבטרייה...)
רק כשהתחלתי להבין את עצמי זה הפך לרי (RAY), האות הראשונה
והאחרונה של השם שנתן לי אבא...
                                       כבוד!
זה גם יצא "מלך" בספרדית, אבל לא בכוונה...:)

אבא שלי... אימא שלי... אחיות...

(יש משהו ממכר באמבטיה עם DOVE )

להורים שלי היה חוסר הצלחה מסוים בלתת לי שמות...
אחד מחקתי, מאחר אני מתעלם רוב הזמן ואחד קיצצתי עד שנשארו
ממנו רק שתי אותיות.
זה לא מסר להורים על כישלון שלהם - להיפך, לא הייתי אני
בלעדיהם... מן הסתם.
אבל זה בהחלט מסר על יצירה עצמית.
אתה היצירה שלך, אם תרצה ואם לא - עדיף שתרצה , ככה תהיה לך
יותר שליטה במה שקורה.


"Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
Doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo, doo)
(doo)"



(השיר המצוטט הוא Walk on the Wild Side של לו ריד)