סבינה מסג
היינו ילדים כהים
לאחי ה"מציל" ג'וני
היינו ילדים כהים
כחול כהה אתה
אדום כהה אני עם נקודות.
תמיד נפלו עלינו
חולות, גשמים, פרחי השקדיה המפוררים...
פרי השקמים היה משוש ליבי. אתה
אהבת את הים כמו
נביא
שרואה את החולות עפים
עפים... ויודע
שגם בי, וגם
באחרים
יש איזו נדידה אילמת
שרק בים אינה
קיימת. כי
הוא נודד בתוך עצמו
כמו מחשבות; זורם
חזק, מחליק רכות, עולה
אל השמים, נופל
לתהומות
שבתוכו
תמיד תמצא אותו.
עכשו פניך ירוקים
הדרך לבנה
סגול מעיק כרוך על העצים
הם שומעים כל מלה.
מתוך קולות משק הוצאת צ'ריקובר פרס ניומן 1984
