דווקא על הדף,
זה פחות אמיתי, פחות ישר, את יודעת.
את יכולה לדבר...

אני רוצה לדבר!!!
בוחרת להתפשר,
לרקום אותיות לאריג
אשר רצוי כי יהיה לי לאח
והדיבור?


בוקע מתוך קולי, שלי...
מתנפץ לרסיסים בזויים בחלל האוויר
אשר או - רודפים אותי
והנה הם שקר גדול!
או - הופכים הזיה נתעבת
אשר כאילו לא הייתה


ואני כולי שקרים שקרים
שלי, אל מול עצמי...
הביטי נכוחה, בת אדם!

ואיך אביט,
ובעת יחתרו גלי החיים לעבר יבשתם,
יעמוד להם גופי כסכר כבר
כה עיקש
ידפקו על דלתותיו העבות
והוא, באדישות שהיא מדומה וכנה כאחד,
ישים עצמו רצוץ,
אדיש לתחינתם,
יבקש לי שנת נצח,
את שנת החיים.

הו גוף כבד
חדל לשקעני
כמה אדמה
חודרת בי
כמה כבד עליי...
היה עז כנשר וקל כנמר,
היה רץ כצבי כארי מתגבר!!!

הנה קץ הבשר לפניי בא
אל עפר בחרתי לשוב
כמו לא הייתי ולא אשוב
לעוד סיבוב ועוד סיבוב
לא תניעו אותי מחזקת עמדתי
כי עייפתי ותש כוחי בזאת בחרתי לי
אוותר על מתנת חיים
אבקש לישון שנת עולמים
והגוף עומד במילותיו,
ובכל התנוצצות של חיים
מכה במחבט הריק, השיממון
נדמה כי עוד מעט ויצלח לו
לבטל את גזירת ה"יש"
היא צועקת לעברו
היא נחנקת בתוכו
הוא מחריש
הוא גווע
מתי כבר יגיע היום?