המלחמה ההיא פשוט הספיקה
כל פעם נוספת כמו מטרה לכדור
ובחושך לבד הפתרון  מבליח

בשדה עמוס בתירס כובש את הכול
הפסגות המושלגות והצפיות, אני כל יכול
בשדה התירס אפילו המוח ההרסני לא יכול כבר
מגשים הכול... חבל שהכול רק בשדה של תירס

נסחף בזרם - הכול כבר מדמם ושבור מהסלעים
לא כאן יותר - נחתי באי מבטחים
לפעמים הטיפה מטפטפת על האצבע
ומחזירה בפעימות זעירות את המציאות

אותה תפילה המוכרת
הלחן מוכר המילים זרות
מה אני עושה כאן בכלל?
אני חושב שאמרו שאסור ללכת באמצע

אין לי אפילו ניצוצ
אין לי אפילו זיק
יכול להיות שדרכי סרחה
אבל כ"כ הרבה שנים?!

דרוש פה תיקון אולי
בלי קשר לזמן ולמקום
תמיד חוזר לאותה נקודה
מישהו בודק גבולות גזרה