בחשכת השכחה
מאחורי סורג ובריח
היא כלואה.
אסורה בשיג ושיח
אין יוצא ואין בא.
שמורה על גחלת קטנה
כמעט כבויה.

שרויה בתרדמה
למשך זמן
שאין בו מועדים.
ללא הרף  רוקמת
חלומות מרתקים:
הגומעים מרחקים,
האוצרים מרחבים:
עמוסי מראות
שופעי עלילות, ופעילויות,
שרעיונות מתנוססים
בהם, כיהלומים שבכתר...

מתעדת היא אותם
בגנ-זך מאובק,
שאיש אינו אמור להציץ בו.
וחלילה וחס
פן תתעורר
לפשפש ולהיזכר...

הגישה אל עצמה חסומה.
אלא אם תצליח
לכוון משושיה
כלפי חוץ, דווקא
ולהשתחרר מכלא-מוחה -
להלביש על כתפיה
עולם ומלואו.
האם יהיה זה מספק?
או שמא
תשלח עיניים גדולות
אל היקום
ואל מה שמעבר לו...

כשהיא מקיצה אחת
לתקופה
הרי היא זוללת -
מהו הרעב המכרסם בה
שהררי מזונות לא יוכלו
להשביעו?

האם במלחמתה
בתאבונה המוגבר,
מנסה היא להכניע
אותו גמד-ענק
בעל הדרישות
נבצרות המימוש,
ולדכא אותו
עד אין-אונים סביל
עד אין-עונים  משפיל
ואז כביכול קל יותר
לחיות אתו...
לעצם שוב עיניים
ולשקוע
בחשכת השכחה.
וחוזר חלילה...
(1988)