עיניה ממוקדות בנקודה רחוקה
עם כל נשימה נעצמות עפעפיה
מרפרפות על גווני הירוק החום הזה
קשה שלא לנעוץ מבט
קשה לא להרגיש
את העצב, הבגרות, התחינה

"את מדהימה", אמרה לה אישה זרה
שטבעה לרגע בגלי נשמתה
איך העיניים מביעות והנפש לא מרגישה
איך העיניים יודעות לפני שהיא מבינה

הכל חודר דרכן, היא לא מפספסת דבר
נושמת, בולעת מכילה ומעבדת כל פרט ופרט בתמונה
כמו מסמרים ננעצים בארון הקבורה
אשר מורד בסוף לנבכי האדמה
היא נעטפת בעוד שכבת הגנה

חומת מגן מציבה היא אל מול העולם
מגודרת חוט תיל ושלט אזהרה:
"הכניסה לזרים אסורה"
ורק עיניה מדברות

יש שם רוך וטוהר ותום
זאת הבטחה!
ומישהו שם יבין אותה וידע
עיניה, הן דוברות אמת.