מאסתי בכם!

בקיום המשעמם שלכם, במרדף אחרי הכסף והאושר, מאסתי ביכולת שלכם
לסחוט מכל יצור חי את החשק שלו לתת ולעשות, מאסתי ביכולת שלכם
לגרום לנו להרגיש אשמים. מאסתי בניצול ובתעשייה, במרדף אחרי
טיפת הדם הבאה שתהיה שלכם.

בא לי להקיא, להקיא אותכם וממכם, להוציא אותכם מהמערכת עד שלא
תישאר בי טיפת זיכרון ולו הקטן ביותר. בא לי לערוף את ראשכם
ולו רק באופן מטאפורי, בא לי להציב מולכם מראה שתשקף את כל
הרוע והסבל שגרמתם.

בא לי לגרום לכם להבין שלא נולדנו בשבילכם, שלא עשו אותנו
באצבע, שגם אנחנו יכולים להגיד: "לא!" ולהרגיש עם זה בסדר.
בא לי לגרום לכם להבין, להבין שגם אנחנו אנשים ויש לנו רגשות,
רגשות שאותם לא קונים בכסף. שגם אנחנו רגישים ומרגישים, ואנחנו
מתחילים להרגיש שלא משנה מה נעשה זה לעולם לא יהיה מספיק טוב
בשבילכם, ואנחנו מתחילים לתהות אז בשביל מה לטרוח.


סחטתם אותי, לקחתם ממני הכל, את כל מה שהאמנתי ששווה לעבוד
בשבילו, ואתם יודעים מה? לא עוד, לא יותר ניצול, לא יותר אמירת
כן אינסטינקטיבית, לא יותר הרכנת ראש והנהון מבויש. לא עוד
נתינה, לא עוד הקרבה, לא עוד הגדלת ראש בתקווה שתזרקו לי עצם
ותגידו לי כמה אני טובה.


אני יודעת שאני טובה, אני יודעת מה אני שווה, ואני יודעת
שאצלכם לעולם לא אקבל מה שמגיע לי. לא כל עוד אתם נהנים לראות
אותי מתפתלת תחת השרביט שלכם כמו מריונטה חסרת אונים. עוד קצת
ואני הולכת, רק עוד קצת! וגם העוד קצת הזה הוא לא בשבילכם, הוא
בשבילי, שיהיו לי האמצעים הפיזים והנפשיים לעזוב אותכם באמת,
לעזוב בראש מורם ובידיעה שנתתי מה שאני רציתי לתת ולא מה שאתם
בכוח לקחתם.
ניצלתם אותי בידיעה שלא אגיד כלום ועוד אתם מתגאים בכך וחושבים
שאתם נותנים לי הכל בתמורה.

תפקחו את עיניכם! כל מה שביקשתי לא היה בשבילי, הוא היה
בשבילכם, וכשכבר כן ביקשתי ואתם נתתם אני יודעת שלא היה זה
מטוב לב אלא מהפחד שתאבדו אותי, שיום אחד אני אבין מה באמת
קורה ושלא אסכים לזה יותר. ונחשו מה, היום הזה הגיע, לא אתן
לכם יותר, עוד קצת ואקום ואלך, ואולי אז תבינו מה עשיתם,
ותתעצבו ותתחננו ממני להישאר, ונחשו מה? עד אז כבר אאמן מספיק
את השריר שאומר "לא", השריר שאתם גרמתם לי לפתח, ואז תאכלו את
הכובע ותבינו שאיבדתם אותי לנצח בעקבות תאוות הבצע שלכם,
ותציעו לי הכל, עולם ומלואו אם רק אסכים להישאר, אבל זה לא
יקרה, לא יקרה עוד לעולם, כי על טעות כ"כ פטאלית לא חוזרים
פעמיים.


הגיע היום, הגיע הרגע, והרגע הזה מתרחש ממש עכשיו... הרגע בו
אני אומרת לא עוד.