סבי
קינן
לי
חידה.
מאין
באתי
ולאן
נופל
גופי
ברגע
הבא.
לשם,
הצבעתי
ממושמע,
לפי עיניו
שהביטו
בי
מתוך
החשיכה.
אתה
בא
אליי,
צעקתי,
בקול
גדול.
ואצבעותיי
בנגיעה
קטנה
טפחו
על
חזי.
לשם,
הולך אני,
לחש
סבי
והפנה
אליי
גבו.
התחילו
צעדיו
פוסעים
בדרכו,
ומאחור,
שתקתי
נפלתי,
נשכבתי
על
מדרכת
ביתי.
מביט
לתקרה
לבנה,
מביט
לתקרה
שבורה.
לאן,
שאלתי
כשלשוני
דבוקה
לחכי.
קולו
ענה
לי
בתוכי.
אל
הכוכב
הבא
שאמצא.
אל
זוג
השמיים
החולפים.
אל
העולם
שמאחורי
השמש,
אל
עמקי
כאבי
ושמחתי.
אל
המקום
בו
עיניי
טובעות.
אל
החלומות.
להביט
בך
בלילה.
לראות
כוכב
נופל,
אני
נובל.
אל
הכר
במיטה,
שם
לא
יובשו
עיניי.
אל
הכאב
הבא,
לבוש
שיבה. |
