אלינו.
רעידות אדמה,
מערבולת
זזה
בין הקירות.
כסאות
מתחלפים,
מתקצרים, מתארכים.
חוטי כאב
מחברים
בין
כולנו.
תפירת
המאה החדשה;
ובצד ערימת בדים
וטלאים
של
פעם.
אנחנו
מחזיקות
את הבניין
משלא
ייפול
ויתרסק
ויהפוך
לאפר בידיים,
שמפזרים ליד הים.
ידיים
חדשות
מרימות אל על
את קיומנו
נשענות
על
צעדים
שלעולם
לא ינועו
ממקומם.
מפעם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|