נגיעה שקטה / ונראתה הקשת, בענן |
ליד דלת עץ ישנה.
היא חורקת.
היא נפתחת.
היא נסגרת.
כל-כך עצוב לחכות
כאן
בצד,
כשכולם,
זוגות זוגות,
נאספים לקראתה.
ידיים אוחזות
המרחק
שבין לבין
מהודק
באלפי סיכות.
תפורים
אחד
לשנייה.
להיעמד
הרגל
לחייך
לחכות.
מבול
עומד
לרדת
ואין
מנוס.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|