דוד שלי נהרג לפני 6 שנים.
6 שנים זה הרבה זמן ואני כבר לא כל כך מתגעגעת.
הוא השאיר אחריו ילד קטן ומדהים בן 5 ואישה בהריון. באותה
תקופה לאחותי הגדולה היה חבר, חצי בעל (לימים ר' מהשב"כ), שאמא
שלו נפטרה מסרטן כשהוא היה בן 10 והיא דיברה באוזני כל מי שרק
היה מוכן לשמוע, והרוב רצו, על כמה שהיא רואה איך חבר שלה גדל
באופן כמעט נורמלי ושהכל בסדר איתו עכשיו והוא מדהים כל כך
למרות שגדל בלי אמא וזה מחזק אותה ונותן לה את ההרגשה הכמעט
ודאית שהילד יגדל והוא יהיה בסדר, היא משוכנעת. אז, זה לא ממש
הצליח להרגיע אותי, היום כבר כן. אשתו של דוד שלי- דודה שלי
כבר הספיקה ללדת ונולד לה בן זכר קטן וחמוד ויפה כל כך. אומרים
שהוא דומה לו, אבל אולי זה רק בגלל שמחפשים. היא גם כבר הכירה
מישהו חדש ונראה שהיא די מאושרת איתו, זה בטח עדיף מלהיות לבד.
בהתחלה קצת כעסתי עליה, אחר כך החלטתי שאני לא יכולה לשפוט
אותה והיום אני כבר ממש מבינה אותה, זה בטח חלק מהעניין שאני
פשוט כבר התגברתי על זה. בינתיים, בן דוד שלי גדל עם דמות
גברית בבית, אולי אפילו אבהית ולי זה ממש מסתדר טוב כי אני רק
רוצה שהוא יהיה בסדר.
סבתא שלי כבר הפסיקה לבכות וסבא שלי סוף סוף הצליח לבכות. הם
מחייכים שוב וצוחקים מלא והקמטים החדשים שהופיעו מרוב הצער,
נעלמו כלא היו. העיניים שלהם שוב פקוחות ובהירות והצבע חזר להם
לפנים. והם שמחים וטוב להם וסבתא שלי יכולה להעלות את השם של
בנה האהוב מבלי לבכות ואפילו תוך כדי חיוך רחב וגאה.
אבא שלי חזר לעצמו ברוך השם.
אחרי התאונה הוא היה בלתי נסבל,הוציא את התסכול שלו על כולם,
בעיקר עלינו.
עכשיו כבר הכל בסדר. הוא עדיין לא אב השנה כי הוא אף פעם לא
היה אבל לפחות הוא הפסיק לשבת ולבהות שעתיים בתוך התקרה כאילו
שיש שם משהו ואולי הוא פשוט התייאש והפסיק לחפש.
דוד שלי השני סוף סוף קלט והבין שמשפחה זה הדבר הכי חשוב ושהוא
חייב להתאמץ להיות חלק ממנה. הוא החליט לעשות עם זה משהו וכבר
כמעט הצליח לשכנע את אשתו שיעברו לגור קרוב יותר.. זה ייקח
לפחות עוד 6 שנים.
ואני?
אני כבר לא חושבת על זה בכלל. אני ישנה טוב בלילות, אני לא
מתגעגעת, כבר מזמן הפסקתי לבכות.
טוב לנו עכשיו, לי ולמשפחה שלי. אולי אפילו טוב מאוד.

דוד שלי נהרג לפני שנה.
שנה זה ממש לא הרבה זמן שנה זה ממש מעט זמן והכל ממש לא בסדר.
עוד 5 שנים זה יהיה 6.
אולי עוד 5 שנים הכל יראה ככה.. אולי 6 שנים זה מספיק זמן והכל
יהיה בסדר...
אולי.. הלוואי...