כילד אני זוכר את שהיו אומרים:
"עליך להיות מדויק יותר"

ואני פחדתי מאוד, הרי
קווי המתאר של הבניינים
אינם חתוכים בבהירות
העוברים והשבים - פניהם עמומות
אהבה - מאורכת או צרה
ואין בי לתאר דבר באופן מוחלט

הכל ניגף כריח הגוף
תבנית היום אינה דרושה אלא
על ניירות. תרשימים וכולי

אני זוכר את שקמתי משנת שרעפים
אני זוכר את מעברי התודעה
צל נסוג מפני צל גדול יותר
אני זוכר את תנועת העולמות
כלוב צר או עולה על גדותיו
אישונים נפקחים והעין
לעיתים חושך
פעם בפעם אור מתיר את הדממה

היש מדויק מזה