שיכורים
או Tsosh O'cropnego
שבבי זיכרון, יולי  1939
                                                       
  השחקן
הדמויות:             רובי, ילד בן חמש. תיקי
בראנה, אמו של רובי לינה
שלושה שיכורים יורם, צחי, שרגא
חיים - יוסף, סבא של רובי שרגא
שייע, הבן של יוסף ופרומה צחי הערש, אח של שייע אריאל
פרומה, סבתא של רובי אילנה
שלאמק, אבא של רובי יורם
קריין:  שחקן שקורא קטע  בלי להיראות

תמונה 1 - בראנה  ורובי  הולכים ברחוב, מתקרבים ליד מסבאה
רובי: "איזה טיול קיץ נעים ונחמד. טוב שיצאנו ברגל לטיול ולא
לקחנו את המרכבה של דוד יוזף. סבתא וסבא גרים די קרוב ובדרך
נראה את תחנת הרכבת ואת ערמות העצים והמנסרה שביער של סבא
והמשפחה. כל היום חלמתי על ריח העוגות והשוקו הנפלאים שמחכים
לנו בבית סבתא.."

בראנה  ורובי (עוברים ליד המסבאה אשר לפני התחנה, וממנה נשמעים
מצהלות שיכורים שכבר הספיקו להשחיל לתוכם כמה וכמה  כוסות יי'ש
ובירה, למרות השעה המוקדמת. )
שיכור (בשאגה): "פארשיווע ז'יד ", "תביא עוד בקבוק וודקה,
ומהר!"  

בראנה: אוחזת בחוזקה בידו של רובי ומושכת אותו במהירות "רובי
בוא נרוץ  לסבתא.. "
 קריין: "עוברים בית אחד נוסף, מעבר לפינת הסימטה, במבואה
אפלה של חצר זנוחה, נראות במטושטש דמויות של שני איכרים מרובבי
בגדים בוטשים ברגליהם במה שנראה כגוש עץ חסר צורה. בוטשים
ומקללים. בועטים וצורחים .

תמונה 2  - 3 השיכורים מתקוטטים.
ללא מילים
אמא ב' והנער עוברים בריצה עשרה צעדים נוספים, ורגליהם נשתלות
במדרכת העפר למראה התמונה האמיתית.  גוש העץ החבוט איננו אלא
איכר שלישי  הרובץ על בטנו, מכסה את ראשו בידיו ופולט יבבות
חלושות וקצרות שנקטעות מדי בעיטה נוספת שנתקעת בצלעותיו, בבטנו
ובצדי ראשו. (האומלל מדמם מכל חלקי גופו, וזעקותיו הולכות
ונחלשות,)

בראנה  (בקול ענות חלושה וביידיש) ממלמלת: "די. די. שיפסיקו
כבר.  הם הורגים אותו.. " (" שוין. שוין. געניק. זאיי הארגענעם
 איהם! ")

קריין:: " התמונה שנחרתה בזיכרון של רובי נראתה כמו נמשכה נצח,
אף כי קפיאת השניים כשעיניהם נעוצות במחזה הנורא לא נמשכה
בפועל יותר מדקה או שתיים.  מדמיונו של רובי נעלמו העוגות
והשוקו, וחזרה התמונה שנחרתה בו לפני כשנה, ערב יום הכיפורים
תרצ"ט. אז צפה בשוחט הכפר, בפלשתינה (א"י), כיצד  היה מבתר
בחלף חד את צוואר תרנגול הכפרות ומשליך אותו אל ערמת התרנגולים
הגוססים ליד קיר בית הכנסת.. ""

לפני ששני השיכורים יסיימו את מלאכתם בחברם, ויפנו לגלות את
שני הז'ידים הצופים בהם, תופסת בראנה את רובי , מרימה אותו
בזרועותיה וטסה אל בית הסבתא..

תמונה 3 - בבית סבא יוסף.
רובי המייבב נופל אל חיקה החם והריחני של סבתא האוהבת, טמן את
ראשו בחזה השופע והתייפח מרה..  כל אותו זמן מאזין לאמו המספרת
לנוכחים את מה שחוו זה עתה.

בראנה:  מספרת במקוטע ובלחש מה שחוו בחוץ..

קריין : מה שנחרת בזכרונו של רובי במיוחד היה הביטוי "צוש
אוקרופנגו"  ( משהו נורא, בפולנית ) שחזר ונשמע מדי שני
משפטים.  

שייע נוטל גרזן אדירים: " הערש! בוא נצא לרחוב ונעשה סדר. "
(קמים לצאת..)

סבא יוסף : ( עוצר בעדם בקושי רב..)  "די !! בשם אלוהים.  עוד
זה חסר לנו שתביאו עלינו פוגרום . . "

קריין: ""תמונת ההתעללות נחרתה בהוויתו של רובי הקטן מאז ועד
עולם.  בחלומות הזוועה שחזרו אליו מזמן לזמן חזר המחזה האיום
ונשנה שוב ושוב. בכל פעם שחזר בחלומו התעורר מהסיוט מכוסה זעה
ומלמל : צוש אוקרופנגו.  צוש אוקרופנגו. ''

בעשרים וחמישה לאוגוסט יצאו אמא ו-רובי הקטן בחזרה לארץ ישראל
אל אבא שלאמק שנשאר בארץ ועסק בבניינה. הדרך נתמשכה כשבועיים,
ברכבת לקונסטנצה, באונייה לפורט סעיד. ושוב ברכבת המנדטורית
לחיפה. ""

תמונה 4 - באונייה.
מאז יצאו לדרך נחתו על בראנה, ועל שאר הנוסעים באונייה, שתי
בשורות איוב.  בעת העגינה בקושטא ( היא איסטנבול כיום ) התבשרו
הנוסעים, בחלקם אזרחי ארץ ישראל החוזרים מביקור מולדת ובחלקם
עולים חדשים (בעלי סרטיפיקטים או בעלי ויזות תיירים של הוד
מלכותו ג'ורג' החמישי), בדבר ה"בליצקריג" שנפתחה בפלישת
הוהרמאכט ובכיבוש הבזק של פולין על ידי הנאצים. (להוסיף: מוכר
עיתונים  תורכי עולה לאונייה ומוכר "הראלד טריביון", 'טיימס',
'הארץ', 'הבוקר', 'המשקיף'. קטעי שיחה מתאימים, על הסיפון)

תמונה 5 - בתחנת הרכבת חיפה מזרח.

בראנה ורובי (יורדים מהקרון, אחריהם סבל עם  מזוודות)

שלאמק: (בגדי עבודה, סרט שחור, זקן של שבועיים) "קח  שילינג,
רובי.  רוץ לקיוסק ותקנה לך  'בוזה' . (רובי רץ) יש לי בשורת
איוב בראנה.  אבא, אמא ומרבית האחים והאחיות נהרגו בהפצצה
הגרמנית על תחנת הרכבת ועל אזור המלאכה והמפעלים בפלניצה ביום
הראשון של המלחמה.  המנסרה,  מחסני העצים וגם רוב היער שלנו
עלו  באש.."

סוף מערכון צוש אוקרופנגו...