פרק.

היה זה יום עדין.
ניסיתי להגדיר לעצמי מטרה בחיים.
הצלחתי.
אבל היא לא קשורה לסיפור.
אז ללא קשר מוט להחלטה הנייל, שמתי לי כיעד לגרום לאחד
מדרגנועי עזריגלי לחשב את מדרגותיו לאחור, ולשוב כלעומת
שרברב.

גיבשתי צוות הווי ופיטרתי אותם מיד.
ניגשתי אל המכונית, חבשתי קסדה, והלכתי לעזריגלי ברגל.
הוא לא היה בבית, אז ניסיתי שוב 10 דקות קודם.
אחרי שאמא שלו, נכנסתי למשרד הראשי ושאלתי מחדד.
הוא אמר קדיש.
שלושה בריונים עברו לידי ועברי לידר הוא בריון השלוש.
חבצלת אמרה לי שהקוראים עוד לא יודעים מי היא, אז החלטתי
להשאיר את זה כך לפחות עוד שורה.
חבצלת היתה ונשארה מספר אחת.
התגנבתי פנימה וחיפשתי את התוכניות של הדרגנועים. גיליתי שהם
מתכננים נסיעה לסחנה.
אחרי ששכנעתי אותם שעדיף להם לנסוע לחצבני הם דבקו בתוכנית
המקורית.
התוכנית המקורית היתה ממש מקורית, ואולי גם מקורה.

לתדהמתכם גיליתי שבכדי להשלים את משימתי, כל שנותר לי לעשות
הוא ללחוץ על כפתור הטורקיז שמתחת לדרגנוע, ולשאול את הקבלן
איפה הוא קנה את הכפתורי טורקיז.
הוא אמר לי שהוא קונה אותם ירוקים ושם אותם בחומץ.
הסיפור שלו נשמע לי מפוקפק, אז כיביתי את המכונה שעושה פק-פק
והקשבתי שוב.
הסיפור שלו עדין נשמע לי מפוקפק, אז שאלתי אותו אם הוא שמע את
הסיפור הזה בפוקפק. הוא טען שכן ומייד טען את הפלאפון.
בדיוק כעמדתי להתייאש התייאשתי.
הבטחתי לעצמי לשוב לשם ביום למחרת.
יומיים אחר כך, חזרתי לשם אתמול, מה שאומר שעמדתי בהבטחתי, אבל
ישבתי עשר דקות לפני עגולה.
עגולה לא זיהתה אותי בלי משקפיים אז הורדתי לה אותם.
פיתאום היה שקט. ואז שוב רעש.
החלטתי שזהו. זה רק אני והדרגנוע.
זחלתי בשקט שיכל להעיר פיל, ובאמת העיר פיל. פיל קולינס .
הוא ניגש אלי , נתן זך, וחזר לישון.
אני זוכר את זה עד אתמול.
המשכתי בזחילה שלא היתה מביישת את ספיידרמן והגעתי אל כפתור
הטורקיז.
שאלתי אותו אם ככה כותבים טורקיז, אז הוא אמר שהוא.
לא התבלבלתי.
התבלבלתי.
שוב לא התבלבלתי, ולחצתי על הכפתור.
פתאום! לא קרה כלום.
חשבתי לעצמי כמה שעות שרפתי פעם על משמרות הבטיחות ואז..
החלל התמלא בעשן סמיך בצבע טורקיז.
מזל שהייתי על כדור הארץ, כי אני אסמטי.
אסמטי את עצמי מהרצפה, ושבתי הביתה.

חשבתי מהו הלקח מכל הסיפור, והגעתי למסקנה.