אלוהים   מת  פעמיים..
                        1942-1948
סיפור קצר מאת ראובן אדיבי
בעיצומה של  מלחמת  העולם השנייה, התחלתי ללמוד בכיתה ג' בבית
הספר העממי "מזרחי" בכפר חסידים.
בשיעור 'תורה' האחרון לפני חופשת ראש השנה עסק המורה, מר
אליעזר דון-יחיא, בספר 'בראשית', פרשת  'וירא',  פרק כ"ב,
פסוקים  א'-י"ב. כבר בפסוק ב' התחלתי להישבר, למשמע: "..קח נא
את-בנך את-יחידך אשר-אהבת את-יצחק ולך-לך אל-ארץ המוריה והעלהו
שם לעלה..". וההמשך המצמרר, פסוק י' ואילך: "וישלח אברהם
את-ידו ויקח  את-המאכלת לשחט את בנו: ויקרא אליו מלאך יהוה מן
השמים.. אל-תשלח ידך אל-הנער ואל  תעש לו מאומה כי.."
חשבתי לעצמי : "אלוהים הוא מעין היטלר, והמלאך מעין חסיד אומות
העולם?.. לא יתכן". אך לא העזתי לשאול את המורה  הזעפן..
בצר לי, ומכיוון שאבי היה אותה עת במצרים משרת בצבא הבריטי,
פניתי לדוד שלמה (רבינוביץ') ממייסדי הכפר.
"דוד שלמה, האם  אפשר שאלוהים  רשע כמו היטלר, ורק המלאך הוא
שהציל את יצחק אבינו? האם נכון שאברהם אבינו התכוון באמת לקיים
את מצוות אלוהים ולשחוט את יצחק?"  
עיין  הדוד בספרי הפירושים, חזר ועיין, ולא מצא הסבר סביר
בעיניו לבד מהפסוק יב' ואמר: "שמע רובי.. זה מה שכתוב: 'עתה
ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את  בנך את יחידך ממני'
..".
כשגדלתי שאלתי את עצמי שמא אלוהים אכן רצה לנסות את אברהם
וציפה כי יסרב. ואברהם הוא שנכשל, למעשה, במבחן..  כשעמד
להקריב ילדו למולך, כמנהג העמים אותה עת..
ההסבר של הדוד שלמה לא סיפק אותי כלל. אלוהים מת באותו רגע,
בשבילי, בפעם הראשונה..
הזעזוע השני הגיע כעבור כחמש שנים. בן דודי פנחס ניצל מן השואה
והגיע לארץ כמעפיל, דרך מחנות קפריסין, בתחילת 1948.
מייד עם בואו לארץ השתלב פנחס בעבודה. תחילה אצל אבא בבניין
ולאחר מכן מצא עבודה במפעל טכסטיל, מקצוע אותו רכש בשנות שהותו
בברית המועצות. חרוץ מאד היה ונהג לעבוד שעות ארוכות. פנחס
התגורר עמי באותו חדר ובלילות פתח לפני את סגור לבו. כל מה
שהסתיר אבי, אחרי שחרש את אירופה כחייל בריטי לפני שחרורו
מהצבא, סיפר לי פנחס ('פיניאלה') שהיה לי כאח בוגר.
לילות שימורים שלמים סיפר, אחת לאחת, את הקורות אותו ואת בני
משפחתו במהלך שנות השואה..
הוריו של פנחס, כמו רוב אחיו ואחיותיו, הושמדו בידי הנאצים.
וכן כמעט כל בני המשפחות הענפות של סבי וסבתי.
"תגיד פיניאלה, האם אלוהים שונא אותנו? אולי הוא שונא בני  אדם
 בכלל?" שאלתי  בייאוש.  פנחס  צחק צחוק מר. "אלוהים? מה זה
בכלל? אין  דבר כזה.."
וכאן מת, בשבילי, אלוהים בפעם השנייה. הפעם לצמיתות..