ראובן אדיבי
ת"ד  5075 רמת השרון 47140
טל: 5497977-03  פקס:  03.762460  טל' 077.400.4356
נייד: 0502028028
ADMANAD@NETVISION.NET.IL
adivir@gmail.com


שייך יאסין בשערי גן העדן..
חלום  אימים   של ראובן אדיבי..
2004, מרץ
הסיפור התפרסם לראשונה בקובץ 'שבבי זיכרון', בהוצאת המחבר, מאי
2005
נשמתו של המנהיג הגדול עולה בסערה השמיימה, על גבו של "אל
בוראק". (הסוס המיתולוגי שעליו רכב הנביא מוחמד מהר הבית
לשמיים).  
בצומת המרכזי מעיין המנהיג בשלושת השלטים הידועים:  שמאלה- לגן
עדן. ימינה - לגיהינום. ישר - אל הלימבו, הוא מרחב הנשמות
התועות שביניהם..  ההחלטה ברורה. שמאלה לגן - עדן. אך זה לא כל
כך פשוט.
יש מארבים של צה"ל בדרכים. לא כל כך בקלות יאפשרו לרב המרצחים
להגיע לגן-עדן.
בהברקה מיידית הופך השייך את "אל בוראק" לחמור טרויאני, מתחבא
בכרסו וממשיך.. - שמאלה.
צולח את כל המחסומים והמארבים ומגיע לאוהל המתנה ענקי, מלא
מסלולי בדיקה עם גלאי מתכת, רחרחני סמים וחומרי נפץ, כלבי
גישוש ומה לא. המון רב, ערבים ויהודים, קציר של שלוש שנים
מתגודד באולם הדומה להפליא למעבר ארז..
יוצא מתוך החמור ומנסה להתערב בהמון ולהתגנב אל השער.  אבל זה
לא פשוט.  עינו של הקב"ה פקוחה, והשם 'אחמד יאסין'  עולה על כל
המסכים בחדר הבקרה האלקטרוני וגם צופר האזעקה  מתחיל  ליילל..
הקב"ט הראשי, מיהו אם לא הנביא מוחמד בעל הכנפיים דמויי
אפ-18a, נשלח אל האורח המכובד עם הנחייה דיפלומטית מתוחכמת:
"תתייחס אליו עם כל הכבוד הראוי.. אל תעליב אותו.. אבל תתמרן
אותו כך שהוא בעצמו יבקש ללכת למקום אחר..".
מוחמד נופל על צווארו של אחמד יאסין. "אהלאן אהלאן אהלאן. ברוך
בואך בצל אוהלינו.. יש לנו כאן מסלול תצפית עם חלונות
משוריינים כדי להציג לאורחים את הנעשה בפנים לפני כניסתם.. כך
שיוכלו לבחור לאיזה אגף להירשם.. במה אתה מעדיף להתחיל? עם
הפלשתינאים? היהודים? או הנוצרים?".. "פלשתינאים-מוסלמים
כמובן.."  עונה השייך ברוב תמימות..
בעמדת תצפית מס' 1, מאחרי חלון רחב,  משקיף השייך אל אולם
ענקי, דמוי החלל המרכזי של 'אלחרם אלשריף' (מסגד עומר), ואבוי.
מה רואות עיניו.. שבעים שאהידים מיוזעים מתרוצצים, שטופי זימה,
ומנסים לשווא לצוד אחת משלוש הבתולות הידועות. סמירה
מ-'מקסים', לטיפה מהמושבה הגרמנית, ואיבתיסאם ממעבר ארז.. כל
השלוש משוחות בשכבה עבה של שמן המור, וגופותיהן כה חלקות עד
שאי אפשר בכלל לתפוס בהן.
שייך יאסין נדהם. "וזה אחרי כל מה שהבטחתי להם בשמך ובשם
אללה??" "כן ידידי", עונה מוחמד בקול נכאים. "מה לעשות
כשהפוליטיקאים מבטיחים לעם הרים וגבעות, ואפילו קמצוץ חול ים
לא נשאר להם בכיסי התקציב ?"
"טוב. הבנתי" ממלמל יאסין ברוב שרעפיו.. "בוא תראה לי מה קורה
אצל היהודים.. אולי כדאי להתחפש ליהודי ולהתארח אצלם.. לפחות
לתקופת הסתגלות..". ממשיכים בשביל העולה לקומה נוספת- 3 שלטים:
לאגף המתנחלים - ימינה. לאגף החרדים - ישר. לאגף השמאלנים -
שמאלה, כמובן..

שלט דרכים: למתנחלים> ימינה. לשמאלנים> שמאלה. לחרדים> ישר.



השייך פונה  ימינה, ואללי - מה רואות עיניו: שולחן ענקי ערוך
לסדר הפסח.. בכורסאות המכובדים מסובים הרב כהנא, הד"ר ברוך
גולדשטיין, השר רחבעם זאבי, והינוקא בנימין כהנא.. הצד השני של
השולחן ריק, בשלב זה, אבל התוויות של המוזמנים מבהירות למי עוד
מחכים כאן.. ליגאל עמיר, לרב לוינגר, ליונה אברושמי (זורק
הרימון שהרג את אמיל גרינצווייג), לבן-שימול (מי שירה בפועלים
מראשון לציון), ועוד ועוד.. וכולם  מזמרים  פזמונים  מפתיחת
ההגדה.
ומי המארח? מי אם לא אברהם אבינו, חובש את כובע השף הראשי,
המאכלת באבנטו, מוזג כוס ראשונה  לגביעים..
"ומה בתפריט?" שואל יאסין המאוכזב ועונה בעצמו: "בטח לוויתן
ברוטב ושור הבר בבצלים, כפי שהבטיח להם משה רבנו.. "
"צ.. צ.. צ.., טעות בידך", עונה מוחמד ומצביע לכיוון אגף המטבח
המהביל בצד..  על מזבח עם שיפודי ענק מסתובבים יצחק אבינו
ויצחק רבין, מתובלים בבצלים, שומים ועגבניות שרי. את השיפודים
מסובב במיומנות המומחה אחמד בושיקי (השף מלילהאמר, נורבגיה).
את המפוח הענק מפעיל המהנדס יחיא עייאש.  ובמעמקי המטבח נראים
הגר, ישמעאל ועשיו, שוטפי הכלים.. נח סמוק האף, מלצר היינות,
מתארגן עם  הבקבוקים והפותחן.
גנדי לוגם בגניבה מהיין, פונה למאבטח שלו, הלא הוא רחמים
(גומאדי) אהרוני, ושואל: "ומה יש למנה ראשונה? אני גווע ברעב.
עד שיגיעו האורחים הנוספים בטח יעבור זמן רב.. אולי תקריץ לי
משהו בגניבה?"
יש "כבד אמיל קצוץ בנוסח 'גרינצווייג'. לא משהו. אני פונה מיד
אל הסו-שף, יעקב אבינו. אולי אברהם לא ירגיש, הזקן, ואביא לך
מעט מהכבד, על מצה שמורה..". גומאדי שולף סכין קצבים, תופס את
יעקב בפינה: "תביא לגנדי כבד קצוץ ומיד.. אחרת.."
יאסין המדוכא מליט את פניו בידיו ולוחש: "מוחמד רחימא.. איני
יכול יותר.. תראה לי בבקשה את הדרך הקצרה ביותר לגיהינום.."
מוחמד מצביע  בשתיקה אל  פשפש שמעבר לו   נראה  גשר צר מעל נהר
של  מים רותחים. יאסין גורר עצמו אל הגשר כשברקע נשמעת שירה
חרישית של מקהלה יוונית, בהשתתפות חנה סנש, חביבה רייק, רחל אם
שבעת הבנים, פילגש מהגבעה, רחב הזונה, ושתי ואסתר ועוד בנות
ישראל חסודות.. והשיר: "כל העולם כולו הוא גשר צר מאד.. גשר צר
מאד.., והעיקר והעיקר, לא לפחד, לא לפחד כלל..".



השייך על גשר צר מאד.. נמלט בדרכו אל הפורגטוריום..

האיור חסר..