נער או נערת ליווי, מה הם באמת חושבים?
האם הלקוח הוא חלק מהסיסטמה והאנושות היא הסרסור של כל הרוע?
או הטוב?
למי שסקרן ורוצה להבין את עצמו טוב יותר,
בין אם לקוח היה ובין אם עובר אורח, השיר הזה מיועד בשבילך.

פעם הייתי, בובה על חוטים
אחרי שלוטשתי במגע עם לקוחות
התחפשתי על חוטים לבובה

יש לי קליינטים קבועים,
דן שאוהב סוכרייה על מקל
אך במקום דקה לביצוע עסקה,
נאלץ אני בתחפושת להגיד להזיז איברים לצדדים ולזרוק עיצור
והברה:
כן , הממ.. אולי?  אתה צודק!

- הלקוחות מבקשים משהו קצר,
ממלמלים לחשים מורכבים.
לפעמים אני מצליח להתרכז לבודדה, או שנייה
ופולט לקרבם את אשר הם  חושקים.
הפליטה הסתמית מהווה עבורם משמעות קיומית של חיים,
הם סבורים בדמיונם שקיבלו מעבר לתוכן שבעטיפה
שיחשוב, שתחשוב, העיקר עושים ים-בכסף.
הם לא באמת משוחחים כמו שאתם חושבים,
חפירות הם מבצעים נבובי נבובים ותאיי האפורים השחירו

יש לי ייסורי מצפון
כי יש גם ילדים שמגיעים אלי
בהתרגשות אוחזים בידם שקלים בודדים, (מהוריהם?)
ואני בלי בושה משכנע אותם - לבזבז את כל רכושם (רכוש
משפחתם?).

היום אני מנוסה - בתחפושת
ממשיך אני להתחכך בלקוחות שהתרבו והתחלפו
אך גדול אני ולמדתי: סחורה היא מוצר בלי אופי.
יודע אני למכור רעיון, כיצד לבלבל את הבלבול
יש מאין ים-בכסף! הידד.

אולי אני חולה
אולי זאת החברה
אך אין לי אפשרות אחרת
מלבד להמשיך להתקיים, להתמקצע, לפרסם וללטש
את הלקוח הבא

יושב אני ליד היציע
או כניסה בעיניו
ולמעלה ישנה מצלמה נסתרת
ששש... המדאם שולטת ברמה

מאת: תאטי מוכר בחנות.
החלום: לעבוד במכולת של דוד יצחק בנחלה;

מאת: יוני, נער ליווי, כתובת זמנית: קו 666 תחנה המרכזית
הישנה בתל-אביב;
מאת: ירון חבר של הנרקומנית שיר ,ששכבה עם הלקוח האחרון של
יוני;
מאת קינן: פייטן וזמר הלוויות;
מאת רחל המשוררת, שלמדה צרות מהי, בעולם המורכב.
מאת: אתה, כי גם אתה נוטל עכשיו חלק ,כאשר אתה אולי מבין עתה
אחרת  ותחשוב פעמיים;
מאת שולמית: זמרת עם גיטרה במדרחוב הלוהט תחת השמש;
מאת תמר: החברה שחדרי ליבה קרסו לרסיסים בשל מות אמא שנרצחה
באוטובוס הדמים הפנאטי.
מאת יצרן של פלסטיק: מזהם אך ממציא באגורות, כלי עבודה
לעלובי הנפש;
מאת ויקטור: קבצן עם כוס של פלסטיק ורגל שחורה בשל התפוררות
הבשר החברתי.
מאת: כולם,  אתם ששורדים  את השואה של עידן הקרח החברתי
החדש.