(המשך לחלק א שפורסם ב'במה המרכזית').
מילי סגרה את דלת הבית ודמעות החלו זולגות מעיניה. היא נסעה
לתחנת הרכבת, ממתינה לרכבת שתגיע.
שלומי ישב בשיעור כלכלה באוניברסיטה, אך חש אי שקט ולא יכל
להתרכז. כל מילותיו של המרצה נשמעו כהברות מבולבלות ושלומי חש
צמא וכאב ראש שהלך והתחזק. בזמן הפסקת 10 דקות , שלומי הכניס
את הקלסר לתיק, ואמר לחברו ערן: "ערן אני לא מרגיש טוב, אני
הולך לנוח בחדר, אתקשר אליך בערב להשלים את החומר", אמר והלך
לדירתו. כל העת חשב בליבו ולא הבין איך לפתע הוא לא חש בטוב.
"בלילה ישנתי כמו תינוק, אני ממש לא מבין למה אני לא יכול
להתרכז..."
שלומי הגיע לדירתם, ברחוב איינשטיין 61 בתל אביב, העיף את התיק
על הספה בסלון, שתה מים קרים והלך למיטה לישון.
שלומי ישן שינה עמוקה, וכשהתעורר בתשע בערב, התפלא שמילי אינה
לצידו. הוא התקשר לפלאפון שלה- אך הוא לא היה זמין. התקשר
לחברותיה- אך אף אחת לא ידעה היכן היא, ואפילו אמרו לו שלא
הגיעה לאוניברסיטה. שלומי החל לדאוג והחליט לחפשה. התלבש
במהירות, ולפני שיצא מחדר הישנה, הציץ בשעון שעל השידה כדי
לראות מה השעה. "כבר 10 בלילה! מה קורה פה?!"אמר שלומי בקול,
לפתעא הבחין בדף לבן קטן, מקופל, המונח מתחת לשעון. שלומי לקח
את הדף, פתח אותו באיטיות . ליבו החל לפעום בחוזקה    "..שלומי
היקר..."
לאחר שקרא את מכתבה של מילי, תפש את ראשו בשתי ידיו, ולא
האמין. דמעות החלו זולגות מעיניו..."איך עשית לי את זה מילי?
כל כך לא האמנת בי? איך חשבת שאוותר על פרי אהבתנו ואפקיר אותך
לאנחות? והיכן אמצא אותך עכשיו? מה אגיד להורייך? שנעלמת ושאני
לא יודע היכן את..?"

עכשיו אני מבין את כאב הראש שהיה לי כל היום במהלך השיעור.
בזמן שאני חזרתי הביתה, את כבר עמדת בתחנת הכרבת , בדרכך אל
עתיד לא ידוע, כשאת כואבת ועצובה...לו רק ידעת שאני אוהב אותך
ורוצה אותך... אפילו קיבלתי הצעת עבודה טובה והיינו יכולים
לחיות באושר ועושר... הוי מילי, מילי שלי...
שלומי שיב על קצה המיטה, מחזיק את מכתבה של מילי והדמעות החלו
זולגות מעיניו- דמעות גדולות, מלאות כאב, שלומי כבר לא ראה  את
מה שכתוב במכתב כיוון שעיניו התמלאו דמעות..."מילי, מילי", בכה
שלומי , חיבק את הכרית שלה ובכה אל תוך הלילה...

מיל הגיעה אל המושב הקטן שבו שכרה חדר מבעוד מועד. "כאן אף אחד
לא מכיר אותי" חשבה. ראשית, הלכה מילי למשרד הפנים  ושינתה את
שמה ואת שם משפחתה "כך אף אחד לא יוכל לאתר אותי.." חשבה. מילי
צבעה את שיערה השטיני לשיער שחור, את תלתליה הארוכים החליפה
תספורת קצוצה. היא הביטה על עצמה בעצב, במראה וחשבה בליבה:
"לא נשאר כלום ממילי היפה, כעת אני מילי המסתתרת, הבורחת, עד
ללידה".

הבוקר הגיע. שלומי לבש את חולצת המשבצות הכחולה, שמילי קנתה לו
במתנה, מכנס ג'ינס, והחל במסע לחיפשו מילי.  מילי קמה ממיטתה,
הביטה בדירתה הריקה, והחלה את 'מסע הבריחה' שלה משלומי,
מהמציאות, וכך כששלומי מחפש אחריה, מתחכה אחר עקבותיה, מילי
בורחת ונעלמת, משנה תספורת, מחליפה מקום מגורים... אך... כיצד
תסתדר בחודשי ההריון המתקדמים, כשלא תוכל כבר לעבור מדירה
לדירה, ולארוז ולפרק שוב ושוב את חפציה?!...


תם חלק ב. המשך בחלק ג